הטייה מסוכנת

עד לא מזמן הייתי מתווכח מידי פעם עם האנשים שמתפעלים ומשתתפים בפרופגנדה שבעמוד הפייסבוק התומך בחוות מזור ובניסויים בבעלי חיים באופן כללי. לא הפסקתי מיוזמתי אלא נחסמתי ונמחקתי בשלב מסוים על ידי האדם המסתורי המנהל את אותו העמוד. למחרת נתקלתי בכתבה שפורסמה בעיתון יתד נאמן על ידי אחד הפעילים באותו עמוד, בועז ארד מהתנועה הקוראת לעצמה "התנועה הליברלית החדשה". במאמר זה פונה ארד לליבם של הקוראים ומנסה להסית את דעת הקהל נגד הדרישה החשובה לסגור את חוות מזור.  יצא לי להחליף מילים גם איתו באותם ויכוחים, והסיבה בגללה הוא וחבריו לדעה בעד ניסויים בבעלי חיים היא אותה סיבה בגללה רובינו בעד אותם ניסויים.

הומניזם הינו אמונה; דעה.

האמונה שהאדם חשוב ועליון לשאר בעלי החיים ולכן יהיה זה בסדר לנצל אותם עבור תועלתו היא רק אמונה. היא נוחה מאד, אך היא איננה עובדתית. כאשר קראתי את דבריו בכתבה המצורפת לפוסט זה  נזכרתי בכל הפעמים בהם הואשמתי במיסיונריות דתית והטפה לגבי כבוד לבעלי החיים. אני מאמין שבגלל שאנו חיים תחת כפייה דתית אינטגרלית לאזרחותנו (אפשר להצביע עד מחר על שכנותינו למזרח התיכון ועל הכפייה הדתית בתוך שטחן. ההשוואה אולי תגרום למצב בארץ להראות טוב יותר, אך עדיין לא יהיה זה חופש אבסולוטי), אנחנו נוהגים להאשים כל מי שמביע דעה ומנסה לשכנע את חבריו באמיתותה כדתי, אך צריך לבחון לעומק את ההקבלה הזו ולראות מי לוקה בה באופן ברור יותר. אני מתנגד לדת באופן נחרץ, מאחר והיא השחיתה את האמונה הכנה וביטלה אותה, ולכן חשוב לי להדגיש את הסוגיה הזו.

תכליתה של הדת הינו לנהל רגולציה ולהפוך אמונה פרטית בגורם ערטילאי וחסר ביסוס מוחשי לאמונה כללית, תוך ניסיון שכנוע וגיוס של אנשים אשר אינם שותפים לאותה אמונה לאמץ אותה ולהצטרף לשורותיה. יקומו אנשים ויטענו שהיהדות איננה מיסיונרית ואיננה מבצעת את אותו אקט של גיוס, אך זו תהיה טענה מוטעית. היא עושה זאת, רק על בסיס גזעני בלבד. אותי בתור אדם המוגדר יהודי על בסיס דם כן ירצו קרוב יותר לארון התורה בבית הכנסת.

 בניגוד גמור לפעולה זו, אדם המנסה לעורר מודעות כלפי בעלי חיים עושה בדיוק את ההיפך. הוא מנסה לגרום לבני אדם סביבו להיות מודעים למציאות קשה ביותר ממנה הם מנסים להתעלם. אין שום דבר ערטילאי בסבל הנגרם לבעלי החיים, והדבר הכי אבסטרקטי שניתן להאשים בו תנועה זו הוא ההצבעה אל עבר מספר הקורבנות השנתי של בעלי חיים בתעשיות השונות הרוצחות אותן, מאחר ומדובר במספרים בלתי נתפסים של קורבנות.

 אך אסור לנו לעצור כאן בהשוואה, אלא לבחון עוד אספקט שלה. הדת מבטיחה, דורשת ולפעמים גם מעניקה כוח למאמינה וחבריה בלבד. אפשר להצביע על כוח מוחשי, כמו עוצמתה של הכנסייה הקתולית, אך צריך גם לזכור הבטחות משיחיות ואפוקליפטיות. הנוצרים מאמינים שרק הם יגיעו לגן עדן, המוסלמים יטענו שהישועה שייכת להם וכך גם היהודים. גם מלכות הארץ כרגע מובטחת לדתות השונות על ידי עצמן, ולא קשה למצוא טענות בדבר עליונות על אחרים שבסיסה באמונה שכך הדבר בלבד. זוהי בדיוק הבעיה המושרשת עמוק בורידיו של ההומניזם. ההומניסט דורש כוח לעצמו על חשבון אלו שאינם אנושיים ומרשה לעצמו לפגוע בהם רק על סמך אמונתו שעליונותו מהווה אישור מספיק לפעולותיו האלימות.

 האמונה בכבוד וזכויות לבעלי חיים דורשת בדיוק ההיפך. מתן כוח לאלו החלשים ממך עד כדי שוויון כוחות איתם. היש דת דומיננטית הדורשת דבר כזה?

 אלמנט נוסף וחשוב בין מרכיביה של הדת ניתן למצוא בבסיס של התנועה הליברלית החדשה, בקפיטליזם, והוא ההערצה לחזק והפגיעה בחלש. המאמין באלוהים נותן את הכוח המוחלט על התנהלות חייו לאל בו הוא מאמין (או למוסד הדתי העומד במקומו של האל) ומקבל על עצמו חוקים, הגבלות וגזירות המחייבות כל מאמין. אינני צריך להסביר, על רקע המחאה העולמית, את ההקרבה הנדרשת מנתיני האמונה הקפיטליסטית, אפילו את ההכרה שהמערכת חשובה יותר מפרטים החיים בה, אלו שלא הצליחו ואין להם כסף לחיות, אך ישנו מחיר נוסף, נסתר מעט יותר, הנגבה באופן קבוע מכל באי הכנסייה המערבית הגדולה הזו, והוא מוסבר היטב בסרט "קונספירצית נורת החשמל" .

 לעומת דת זו וחברותיה התאיסטיות, פעילים למען בעלי חיים מעניקים את הכוח שלהם לאלו החלשים מהם, וגם כן רק עד רמת שוויון ולא יותר מכך. הגזירות אותן הם דורשים מבני האדם הינן גזירות בשדות אשר מלכתחילה היו לא צודקים. אין צדק בתעשייה המשתמשת ביצור חי כחפץ, לא משנה כמה ננסה למצוא אותו.

 עוד האשמה אותה ניתן למצוא בכתבתו של ארד, היא בדבר טרוריזם, אותו מושג חדש שהפך מתיאור קונקרטי לתואר מופשט המולבש על כל מי שמוכרז כאויב, בדומה לקריאה 'קומוניסט' בשנות השישים. החשש מפגיעה ברווח אישי כל כך גדולה, עד שאיבדנו לגמרי את הפרופורציות שלנו ואנחנו חיים בעולם בו להרוג מיליונים עבור עורם זה בסדר אך לפגוע ברכוש הפוגע באותן חיות מהווה פשע ומצדיק את התואר 'טרוריסט'. הבעיה הגדולה שלנו נמצאת בהערצה למסמן והתעלמות מהמסומן. זו המילה 'טרוריסט' שמפחידה אותנו, לא המעשה של אותו אדם.

 תחת הכותרת "הטעייה מסוכנת" מאשים ארד את התומכים בסגירת חוות מזור. "קומץ קנאים", "הטעייה מסוכנת של ציבור תמים" ו-"כוונה רעה" הן האזהרות החמורות באקספוזיציה להאשמותיו של ארד, שמזכיר שבכל אדם קיימת התנגדות להתאכזרות בבעלי חיים. את המילה התאכזרות הוא תוחם במירכאות, ואני יכול לדמיין למה. זו התאכזרות מאד מצומצמת אליה כולנו מתנגדים. זו המופנית כלפי חתולים או כלבים ברחוב. זו שאנחנו נאלצים לראות מול עינינו. את ההתאכזרות האמיתית, מאחורי דלתות מעבדה או בין כתלי המשחטה, עם התאכזרות זו רובינו חיים בסדר גמור. אולי כהומניסטים אנחנו שמים את עצמנו כאלים לבעלי החיים, וככאלה אנו דורשים מה שהאלים שלנו דורשים מאיתנו – רמיסה עד עפר ואת דם עבדינו.

 אל מול הדרישה לשחרור הקופים ממתקן הכליאה לו אנו קוראים חוות מזור, מעלה ארד את הטענה שאף קול לא נשמע לטובת האדם. טענה זו היא כל כך מופרכת שאני לא חושב שניתן להתייחס אליה ברצינות. בתוך דיון אנושי לחלוטין, בו ההתלבטות היא האם בכלל להתחשב ברווחתם של בעלי חיים הנמצאים שבויים הרחק ממקום בו הם אמורים להיות, במקום שבו מהות הדיון היא האם בכלל צריך להתייחס אליהם כאל בעלי זכות לחיים, פה לא נשמע קול לטובת האדם? היש מגוחך מכך? ארד כמובן לא מתכוון למה שאני מדבר עליו. הוא מדבר על זכותם של בני האדם לעזור לעצמם על חשבון חייהם של יצורים אותם הוא מאמין לנחותים יותר.

  מתן אישור לפגיעה הנובעת מבסיס של אמונה ולא עובדה היא החמורה ביותר.

 ארד ממשיך ומספר על בני אדם שניצלו בזכות תרופות אשר נוסו על בעלי חיים, ואף מזכיר את הטענה לפיה מאבק זה צבוע מאחר וכולנו משתמשים בתרופות אשר נוסו על בעלי חיים. הגיע הזמן לשים קץ לטענה הזו מאחר והיא איננה רלוונטית בכלל. עמוק בתוך תרבותנו אנו אובססיביים לגבי התעמקות בעבר ללא צורך אמיתי. תרופה שנוסתה בעבר על בעלי חיים לא תציל אף אחד מהם אם תיזרק לפח. היא כבר קיימת ומעתה יכולה רק לעזור (אם בכלל). זהו הסבל העתידי של בעלי חיים אותו צריך להפסיק, לא את זה שכבר התרחש. על אותו משקל, כולנו מתנגדים נחרצים לרעיון הנאצי, אך הרבה מהניסויים והתגליות שלהם משמשים אותנו עד היום. אין מה להתעלם מידע קיים. יש למנוע סבל של אלו אשר אינם רוצים בכך עבור ידע עתידי. זהו ההבדל שארד לא מבין או מנסה להדחיק.

על האזהרה ממילותיו של ארד, לפיה מיליוני בני אדם ימותו אם יופסקו הניסויים בבעלי חיים אינני יכול להשיב מאחר ותשובתי איננה רלוונטית לאמונתו לפיה חיי אדם אחד שווים הרבה יותר מחייהם של בעלי חיים. אני אזכיר בכל אופן שבכל שנה מתים ברחבי העולם כשלוש מאות מליון בעלי חיים בניסויי מעבדה. מדובר במספר הגדול פי חמש ממספר האנשים שמתו במגיפה השחורה, ומדובר רק בשנה אחת. מה נותן לנו את האישור לעולל לאותם בעלי החיים את הסבל הזה? אמונה, כוח ואנוכיות.

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.