Home

11822499_735825583209923_1867735684313050928_n

ב18.8 אפשר היה לקרוא בעיתון ולהקשיב ברדיו לידיעה לגבי הצעת החוק יסוד להגנה על זכויות בעלי חיים של חבר הכנסת איל בן ראובן מהמחנה הציוני, כשהמטרה- כך נכתב, הינה הכרה בבעלי חיים כ"זכאים למימוש כל צרכיהם". היוזמה המבורכת עשויה, אולי, לשפר את האופן בו אנו מתייחסים לבעלי חיים (גם אלו אותם אנו הורגים אחר כך- פרדוקס שיצרה חברה המצדיקה פגיעה בחלשים), אך היא מציגה, כמובן שלא באשמתו של בן ראובן, את הצורך של חברה אנושית לקבוע חוקים אנושיים על מנת לקבל לסדר היום אינטליגנציה ואינדיבידואליות לא אנושיות, כאלו שקיימות מבלי הצורך והרצון או חוסר הרצון של בני האדם לקטלגן. הפרה, הרי, הינה יצור חושב ומרגיש גם בלי הצעת החוק הזו, אך אנו כמדינה כנראה איננו מסוגלים לחשוב על הפרה ככזו מבלי שתוצע הצעת חוק שתכוון את האופן בו אנו רואים אותה.

ב17.8.15 פורסמה כתבה בעקבות תחקיר של האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים, ובישרה בשורות רעות- עלייה במספר בעלי החיים בהם מתבצעים ניסויים בארץ. בשנת 2014 בוצעו ניסויים בכ340,000 בעלי חיים, ופירוט אותם קורבנות, כפי שמתואר בעיתון 'הארץ' הינו:

כ-83.9% מהניסויים נעשו בעכברים, חולדות ומכרסמים נוספים, 7.4% בתרנגולות ועופות אחרים, 7% בדגים, 1.3% ביונקים גדולים ועוד 0.4% בבעלי חיים עם דם קר. העלייה במספר הניסויים נבעה מגידול בשימוש בעכברים ובדגים. בשנה שעברה נעשה שימוש בכ-236 אלף עכברים (26 אלף יותר מאשר ב-2013) וכ-24 אלף דגים (16 אלף יותר).

בדבריו של פרופסור צפרירי, המצוטט בכתבה כשהוא מגן על הזכות לניצול בעלי חיים במעבדות, ניתן למצוא מספר בעיות הנוצרות כמעט באופן טבעי כאשר מנסים להבהיר בדרכים עקיפות את הסיבה היחידה בגללה אנו מבצעים ניסויים בבעלי חיים, והיא שבניגוד לפגיעה בבני אדם, אנו החלטנו שאין צורך לתת את הדין על פגיעה בבעלי חיים. כל הסבר אחר שינתן לכך שאנו מעדיפים לבדוק תרופות וחומרים שונים על יצורים בעלי מערכות ביולוגיות שונות משלנו היא סילוף והסתרה של החלטה זו בנוגע לחייהם. מסיבה זו אני חושב שניתן לראות כיצד הצדקותיו של צפרירי, כפי שהן מובאות בכתבה, מתרצות ניסויים בבעלי חיים כשהן הופכות סיבה ליעוד, ומוזילות עוד יותר את חייהם של בעלי החיים, ועל כך אסביר.

ראשית כל, אינני מתעסק עם הטענה לפיה אין תחליפים לניסויים. לו היינו משקיעים בכך את הזמן הדרוש בעשרות השנים האחרונות, הרי שהיו תחליפים מלאים כיום, כמו אלו שמתוכננים לצאת העתיד הקרוב. אבל אין טעם באמת שאתעסק עם מה היה יכול להיות, ובכלל- עם העבר, ולכן אני פוסל גם את דבריו של צפרירי, בציטוט : "בלי ניסויים בבעלי חיים אין לנו קיום בעולם הזה. שמעת על סארס? שמעת על אבולה? איך הם הודברו? רק ניסויים בבעלי חיים ופיתוח חיסונים." מהי הבעיה בדברים אלו? בעיני הם מהווים דוגמא לאופן בו אנו מסתכלים על העבר בצורה כמעט דוגמתית, על מנת להצדיק את ההווה ולקדש את העתיד. אנו צריכים להבין שהמילה "היסטוריה" היא מילה טעונה, שכן היא מקפלת בתוכה את האמונה שאירועים מן העבר חשובים ובונים, אחד אחרי השני, את העתיד שיהווה פתרון לבעיות של ההווה. העתיד עליו ההומניזם חולם הוא העתיד אליו המשיחיים מחכים – בואה של תקופה בה לכל בעיה יהיה פתרון, עתיד בו יגיעו לקיצן כל בעיותיהם של המין האנושי. אך ציר ההיסטוריה איננו קו ישר של פעולות ואירועים דטרמיניסטים שמוכרחים היו להתרחש כפי שהתרחשו, על מנת להוביל אותנו להווה הספציפי אותו אנו חווים. על אותו משקל של הטענה לפיה בלי ניסויים בבעלי חיים אין לנו קיום בעולם הזה, ניתן להכריז חגיגית שגם בלי מעשי טבח המוני, אונס ומלחמות אין לנו, כפי שאנו כיום, קיום בעולם הזה. אירופה הלבנה חייבת את קיומה לכיבוש, לביזה ולמעשי האונס של הויקינגים בעמים שישבו בה. ההיסטוריה של ארה"ב לא שונה בהרבה, ולמעשה – אולי כל מדינה גדולה חייבת את קיומה למעשים אלימים ומחרידים שנעשו בעבר, חלקם עדיין מתרחשים. אין לאף אחד מאיתנו זכות קיום ללא אותה אלימות, אך האם זו סיבה מספקת להצדיק מעשי אלימות שכאלו? תעשיית הניסויים בבעלי חיים פועלת מתוך אינרציה בת כמה מאות שנים, מדבריהם ומעשיהם של אנשים כמו דקארט (וקודמים לו) שטענו שבעלי חיים אינם יצורים מרגישים ואינם חושבים, ולכן זה בסדר לפגוע בהם. במקום כל זה, עלינו לעצור את המחקר הפוגע באותם בעלי חיים ולרכז את המאמצים בהשלמת האלטרנטיבות הרבות להם. כאשר נסיין מצדיק ניסויים בבעלי חיים בכך שאין להם חלופה, הוא מודה שצריכה להיות חלופה שכזו, ואם צריכה להיות חלופה שכזו, חשוב שתגיע הכי מהר שאפשר, וללא עוד קורבנות על לא עוול בכפם, המושמדים במיליונים במעבדות ברחבי העולם.

כאשר נאמר ש"הניסויים בעכברים הולכים ועולים בגלל היכולות שרכשנו לקבל בהם מודלים מאוד מוצלחים למחלות אדם ולביולוגיה שמאוד רלוונטית לכל מה שחשוב לרווחתו של האדם וגם של בעלי חיים אחרים", עלינו לשים לב למילה "לקבל". הרי אנחנו איננו מקבלים מאותם יצורים אומללים שום דבר. אנחנו מעוותים אותם גנטית על מנת לקחת מהם  מידע בכוח.

"בניית" עכברים מהונדסים גנטית

כאשר נאמר ש"העכבר הוא אחד מהיונקים הנמוכים והמועדפים ביותר לניסויים ככל שזה אפשרי", אנו מבינים שכל החיות שוות, אך יש כאלה ששוות פחות. אותו עכבר מוגדר כ"יונק נמוך", ובין אם תואר זה מבדיל אותו מבחינת יכולת החישה הביולוגית שלו ובין אם לא, הרי שפועל מדובר בסמנטיקה שהופכת את העכבר לפחות חשוב מבעלי חיים אחרים, כזה שלא נורא יהיה לפגוע בו. בניגוד לקטגוריה "נמוך", מחקרים שניצלו עכברים הראו כיצד אותו מכרסם מגלה אמפטיה, והעכברים שנוצלו עבור גילוי צפוי זה היו צריכים לסבול רבות על מנת שבני האדם שעינו אותם יודו שאותו רגש קיים אצלם. כמו בהצעת החוק, אנו דורשים נייר חתום בטרם ניתן קרדיט לבעל חיים שסובל כל חייו באשמתנו.

בטור שכתבתי עבור עיתון הארץ הסברתי את ההבדל הקריטי בין ההנחה שניסויים בבעלי חיים מתבצעים על מנת להציל חיי אדם, ובין ההבנה שניסויים אלו נעשים על מנת לייצר תרופות. גם ויכוח זה, המוצג באותו טקסט, מתרחק מהדבר אותו נסיינים אינם יודעים על בעלי חיים- שמדובר ביצורים מפוחדים וכואבים, ולא רק כאמצעים להשגת מטרה. לו היינו נוטשים כבר את חלום הבלהות ההומניסטי, הרי שכולנו היינו מבינים זאת ממזמן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s