Home

 את הטקסט היפה "על ההשתעבדות מרצון" כתב אטיין דה לה בואסי עוד לפני שמלאו לו 18, ובו הוא דן ברודן – אדם אשר מקבל את הכוח לפקד ולשלוט על בני אדם אחרים. להתנגדות הנחרצת שלו להשלמה עם משטר שתלטני ועם דיכוי חופש הפרט יש קשר לתקופה בה הוא חי – המאה ה16, ולגזירות אשר גזר המלך על עמו, אך גם אנו יכולים לקרוא את דבריו ולשאול את השאלה החשובה – כיצד יתכן שהמוני בני אדם נותנים את כוחם ואת החופש שלהם לאדם אחד השולט בהם?

סיפור על פיל copy

 התשובה של דה לה בואסי היא פשוטה ואכזרית – לא רק ששכחנו איך זה להיות חופשיים, כבר שכחנו לרצות להיות חופשיים. כמעט 400 שנה אחרי כתיבת הטקסט הזה עולמנו מאוכלס על ידי אנשים אשר מתגאים במספר השעות הרב אותן הם מקדישים לעבודתם, עולם בו המילה "חופש" הוחלפה במילה הצנועה יותר – "חופשה". תיאוריו הקשים, בהם הוא מסביר את האדם השבור אשר משתף פעולה עם הרודן, מסתכמים במשפט – "ומכל הנבזויות המחפירות הללו, שאפילו החיות לא היו יכולות לשאת אילו פגעו בהן, יכולים הייתם להשתחרר ללא מאמץ אילו רק ניסיתם, אילו רק רציתם בכך." אטיין דה לה בואסי למד והושפע מפילוסופיה יוונית, וניכר בדבריו שהוא רואה, ברוח התקופה, את האדם כעליון לבעלי החיים, כמו גם את הצורך של האדם לנצח את הטבע. בהמשך הטקסט הוא בונה, אפילו ללא ידיעתו, כתב הגנה נפלא לבעלי החיים, כתב הגנה מוצלח נגד כל הטוענים לטבעיות של שעבוד הלא אנושיים על ידינו, כמו גם נגד הטענים לגזענות או סוגים אחרים של דיכוי בני אדם.

 דה לה בואסי כותב ש"לא יעלה על דעתו של איש שהטבע כפה על מישהו להיות לעבד" וש – "למען האמת אין כל תועלת בכך שנשאל את עצמנו אם החירות היא טבעית, שכן אי אפשר לשעבד אדם כלשהו מבלי לגרום לו עוול: אין בכל העולם כולו דבר המנוגד יותר לטבע – שהוא כולו תבונה – מאשר אי צדק."

Dicours-servitude-volontaire

 בהמשך פונה הכותב גם ספציפית להדגים את החירות והשעבוד על בעלי החיים. דה לה בואסי כותב על חשיבותה של החירות לבעלי החיים, ועל כך שרבים מהם ימותו רק מעצם לקיחת החירות מהם. מהרגע בו הם נלכדים, בעלי החיים מעבירים לנו סימנים בולטים לכך שהם מודעים לאסונם ורוצים בשחרורם. זו המאה ה16, והנה השעבוד הוא עוול והחופש הוא "תואר אצולה" אותו דורשות כל החיות.

 דה לה בואסי כושל איפה שכושלים הפילוסופים של יוון ואנשים רבים בתקופות מאוחרות יותר עד היום, כשבמהלך טקסט מפורט ומוסבר הוא מציג את הפתרון שלו לתמיכה בהמשך הפגיעה בבעלי החיים על ידי הכרזה שהופכת לאקסיומה ללא סיבה אמיתית, והיא שבעלי החיים נועדו לשרת את האדם. כיצד יהיה זה אפשרי להמשיך לפגוע בבעלי חיים לאחר ההכרה בסבל ובעוול, אלא על ידי קביעה שתכליתם היא מלכתחילה ניצול על ידי האדם? לעומת ההגעה המתודית למסקנה לפיה אין זה טבעי לפגוע ולכלוא בעלי חיים, וכי הדבר גורם להם לעוול ולסבל, הקביעה כי חייהם נועדו לשרת את האדם היא לא רק שסותרת לגמרי את הנאמר קודם לכן, היא גם שרירותית וחסרת כל הסבר הגיוני.

  וכך, כיוון שכל יצור שניחן ברגש חש את אסון השעבוד ושואף לחירות; כיוון שהחיות, גם אם נועדו לשרת את האדם, אינן יכולות להיכנע

אלא לאחר שהביעו את מחאתן והתנגדותן, איזה מזל רע יכול לסלף את טבע האדם – היחיד שבאמת לחופש נולד – עד כדי אובדן זכר מצבו הראשוני וההשתוקקות לחזור למצב זה?" – דרך ההכרזה לא מוצלחת בדבר ייעוד האדם מול ייעוד החיה אנחנו יכולים ללמוד את הדבר החשוב ביותר בקריאת טקסט היסטורי, בעיקר זה המדבר על חופש ושעבוד – עלינו להבחין בין דעה הנכתבת ברוח הזמן ובין דעה הנכתבת בלידתו של רעיון חדש.

 עוד סיפור חשוב מספר דה לה בואסי, סיפור שלא שמעתי קודם לכן מעולם, ואולי מהווה עדות להתנהגות בעלי החיים בכלל ופילים בפרט מול ציידים במאות הקודמות. את התיאור הזה כותב דה לה בואסי על מנת להמחיש ולהוכיח את רצון החיה בחירות ובחייה. הוא כותב :

 "וכי מה מבקש הפיל להביע לאחר שהתגונן עד כלות ותקוותו אבדה, ורגע לפני לכידתו הוא מטיח את לסתותיו בגזעי עצים ושובר את חטיו – אם לא את תשוקתו הגדולה להישאר חופשי. וזו מפיחה בו רוח ויוצקת בו עוז להתמקח עם שוביו: האם יוכל להשתחרר משביו במחיר חטיו, והאם השנהב שלו, שאותו הוא מוסר לידיהם ככופר, יקנה לו את חירותו?"

Ivory trade in Ghana, 1690

Ivory trade in Ghana, 1690

האם תהיו מוכנים לחתוך או לשבור חלק מגופכם על מנת לזכות בחייכם? המין האנושי נהנה משאלה תיאורטית זו בסרט "המסור" משנת 2004, עבור חלק מבעלי החיים, כך מראה לנו ההיסטוריה, אין זמן לתיאוריה.

"אפילו השוורים נאנקים תחת עׂלם,

והציפורים מלינות על כלובן."

שורה נוספת מתוך הספר, ואיתה אנו מגיעים אל ארוחת הערב של שבת. גם הערב הוקרבו הפרות והתרנגולות, אלו שאין להן על מה לוותר כדי שנרחם עליהן, אלו שגדלו כל חייהן בשבי ובכאב, אלו שהמוות הוא הגאולה היחידה בחייהם האומללים. אין זו השתעבדות מרצון, כפי שהמין האנושי המפונק מרשה לעצמו. זוהי השתעבדות כואבת ואלימה, חסרת רחמים, חסרת רגש וחסרת תקווה. אלו אנו. צמאים לדם, צמאים לזעקות הכאב, צמאים להגיד "לא" לקריאת הרחמים. מדוע אנחנו משתעבדים מרצון לחזקים מאיתנו? בגלל ששכחנו איך להעניק חופש לחלשים יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s