Home

הקדמה:

 "חלקכם כבר בטח קראו שאני רפתן, אז תנו לי לספר לכם משהו: כדי להתגבר על מכת העכברים והחולדות שרפתות רבות סובלות מהן, החליטו אצלנו לפני כמה שנים לנסות לביית את חתולי האשפה שירגישו בנוח לידנו ויצוד עכברים. את הפרטים עצמם אני לא יודע, אבל היום יש לנו עדת חתולים קטנה ברפת, שסוף כל חליבה יושבת ומחכה לראות אם לאחת הפרות ניתנה אנטיביוטיקה, או דם בחלב אם יש להם מזל, כי הם יודעים שהם יקבלו אותו במקום שנשפוך אותו לביוב. דרך אגב, עכברים עדיין יש…"

 נלקח מאחד העמודים המתנגדים לשחרור בעלי חיים.

—-

 ציור - Gustav Jaeger

ציור – Gustav Jaeger

 ספר במדבר : בלעם רוכב על אתונו, כשמלאך ה' נעמד בהמשך השביל וחוסם את דרכו. בלעם איננו יכול לראות את המלאך, בזמן שהוא נראה היטב לאתון שמנסה לרדת מהשביל על מנת לא להיתקל בו בהמשך. בלעם מכה אותה על מנת שתחזור ללכת על השביל, והיא צועדת עוד מספר צעדים לפני שהיא מנסה בשנית להימנע ממפגש עם המלאך. שלוש פעמים היא מנסה למנוע התנגשות ושלוש פעמים מקבלת מכות לפני שאלוהים נותן לה את יכולת הדיבור. האתון שואלת את בלעם מדוע הוא מכה אותה ובלעם, שלא מתרגש מיכולת הדיבור המפתיעה, מאיים גם להרוג אותה. אז נגלה אליו אותו מלאך וחרב בידו, ובלעם מתבייש במעשיו.

 על מה בלעם מתבייש? על מה מוכיח אותו המלאך? בספר "שיחות עם השטן" של לשק קולקובסקי מתוארת הסיטואציה בצורה כמעט קומית, דרכה אנו מבינים שבלעם ננזף על כך שלא יכול היה לראות את המלאך. האתון שואלת מדוע הכה אותה, ותגובתו של בלעם כמו גם החיפזון שלו להכות אותה בפעם הראשונה בה ניסתה לרדת מהשביל מעידים על כך שמכות אלו לא היו דבר נדיר, או מעשה קיצוני בעיניו. הפרשה הזו באה ללמד את בלעם על צו האל, תוך השפלתו במשפט "אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי", ואתונו של בלעם נדמית לנו כגיבורת הסיפור, אך תפקידה הוא רק להיות האמצעי אשר דרך האלימות המופנית אליו אנו יכולים לדבר על בלעם והמלאך. האלימות כלפי האתון הינה כישלונו של בלעם במבחנו מול המלאך, לא במבחנו מולה.

 —

 אותו הרפתן, שסיפר על החתולים שברפת בה הוא עובד, סיפר עליהם למלאך – כלומר לגוף שלישי של בני אדם הטוענים שרק המין האנושי נוהג לשתות חלב של מין אחר. כמובן שהסיפור שלו לא מפריך את הטענה, מאחר ואלו אנו שהכרנו להם את חלב הפרה, מה גם שחלב איננו בריא להם כמו שהוא לא בריא לנו, אך הנקודה עליה ארצה להתמקד היא כמובן – האתון המוכה, או כפי שהיא מופיעה בסיפור זה בדמויותיהן של הפרות. אותו רפתן לא מספר לאלו הרואים את התמונה הרחבה יותר על חתולים או עכברים, אלא על פרות מדממות ודולפות אנטיביוטיקה. הסיפור האמיתי כאן הוא על אלימות, לא על נדיבות.

 גם הערב בשולחנות האוכל אנשים ייהנו מגופותיהן של פרות, תרנגולים וחיות אחרות שחוו מציאות, חשו כאב, פחדו ונרצחו. אנחנו נוהגים לחשוב שהסיפור מאחורי הסעודה הזו הוא על קבלת השבת או קבלת סוף השבוע, אך הסיפור שוכב מת, מרוטש ומבושל על הצלחת. זהו סיפור של מוות, לא סיפור של מנוחה.

מחשבה אחת על “עקדת האייל

  1. את סודות החיים של חסרי חתולים | מדע | סמיתסוניאן
    http://www.smithsonianmag.com /…/ את הסוד-החיים-של-פרא-חתולים-179,790 …
    31 מאי 2011 – עמותת צער בעלי החיים בארצות הברית, לצער בעלי חיים ועוד … חתולים היו בעלי, לעומת זאת, נוטים לדבוק קרוב לבית, עם … במה מסווגים המדענים "פעילות גבוהה" (ריצה או ציד, …. לבסוף הוא ירגיש נוח מספיק כדי נשכב כמה מטרים ממני, ולהתחיל לשחק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s