Home

שוחט סוסים ומבשל דבקים

"סוסי הפוני הם יצורים כחושים ומרושעים שנמכרו בזול כי לא נותרו להם אלא שנות עבודה מעטות. בעליהם רואה בשוט תחליף למזון. עבודתם באה לידי ביטוי במין משוואה: שוט + אוכל = אנרגיה, בדרך כלל כשישים אחוז שוט וארבעים אחוז אוכל. לפעמים מקיף את צווארם פצע אחד רחב, והם מושכים את העגלה יום תמים על בשר חשוף. אבל עדיין אפשר להפיק מהם עבודה. צריך פשוט להצליף בהם חזק כל כך, עד שהכאב מאחור מכריע את הכאב מלפנים. אחרי שנים אחדות אפילו השוט מאבד את ערכו, והפוני הולך אל סוחרי בשר סוסים. אלה דוגמאות של עבודה לא נחוצה, כי אין שום צורך של ממש בעגלות ובריקשות. הן קיימות רק מפני שאנשי המזרח רואים בהליכה דבר המוני. אלה מותרות, וכפי שיודע כל מי שהובל בהן, מותרות עלובים מאד. הן מציעות מעט נוחות, שבשום פנים אינה שקולה כנגד סבלם של בני אדם ובעלי חיים".

(דפוק וזרוק בפריז ובלונדון)

poverty

ג'ורג' אורוול כותב בספרו "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" על מותרות שאינם מותרות, תוך שהוא מתאר חיים עלובים, חיי עוני שאינם חיים באמת, של נוודים וחסרי כל החיים בשתי הבירות של צרפת ואנגליה. מספר הסיפור מצליח למצוא עבודה זמנית כשוטף כלים בבית מלון, ומספר על חייהם הקשים של כל העובדים סביבו. המלצרים, עובדי הקפיטריה, המנקים ושוטפי הכלים. את שוטף הכלים משווה הכותב למושך הריקשה או לפוני הרתום לעגלה. שוטף הכלים הוא עבד של בית המלון או של המסעדה, ועבודתו חסרת טעם גם היא. בעשור בו נכתב הספר, כך ניתן ללמוד מהעלילה, מצבו של שוטף הכלים היה טוב רק במעט ממצבו של אותו פוני.

הצבתה של היררכיה בה עבדים מבזבזים את חייהם עבור שירות האמידים והעשירים (אורוול מספר איך מושגים כמו 'עתיד' ו'חיים' הולכים ודועכים כשאתה עני מרוד, כשמחשבה היחידה שלך היא כיצד להאכיל את עצמך עם מספר המטבעות הבודדים שנשארים לך בכל יום, לאחר ששילמת שכר דירה) הייתה אמורה לקרב, אפילו לאגד בין העניים המשועבדים, ולו רק לשם עידודם כקבוצה שנדרסת תחת עסקים הבזים לעובדים שלהם, אך בפועל אותה מערכת בה בעל מעמד גבוה נחשב יותר מבעל מעמד נמוך הופכת להיות למודל עבור אותם עובדים עניים, ובמלון בו עובד הכותב כשותף כלים מתגלית מיד היררכיה נוספת בין העובדים. הטבחים הם העליונים, תחתיהם המלצרים, וכך ממשיכה השרשרת עד לשוטפי הכלים ועובדי הקפיטריה, והאכזריות של בעל העסק מתגמדת מול האכזריות של אותם עובדים אחד כלפי השני. נקודה נוספת אותה מציין הכותב היא שאותה אכזריות מתקיימת אך ורק בשעות העבודה. כאשר מלצר או טבח פוגש בכותב במסבאה בתום העבודה, הוא מזמין אותו לשתייה וצוחק עימו.

אכזריות כזו, בין מעמדות שונים של עבדים, ניתן למצוא גם בפרק על תוכנית הריאליטי בסדרה מראה שחורה, בה עבדים המדוושים כל חייהם כדי להעניק חשמל למעמד הגבוה בזים לעבדים המנקים אחריהם. רק ככה יכולה להישמר המערכת, כשאתה בז לנחותים ממך ורוצה להידמות לעליונים לך. רק כך נשמרת ההיררכיה ונישמר השלטון. בכל מצב אחר אנחנו עלולים לחשוב על שוויון בין כולם.

ההשוואה לסוס הפוני לא מוצגת ללא סיבה. אותו הגיבור, שבהמשך גם אוכל כבד של סוס, מספר על מערכת שליטה שדומה למערכת בה אנו נמצאים בעצמנו, ביחס לאדונים שלנו וביחס לבעלי החיים הנחותים מאיתנו. איננו רוצים 'לעבוד כמו כלבים'ואיננו רוצים שיתייחסו אלינו כמו אל בעלי חיים. עניין המעמדות ברור כאן, ורובנו רוצים לעלות מעלה בסולם המעמדות, וזאת על מנת שנוכל לנצל היטב את אלו שתחתינו. כמו המלצר שפוגש בשוטף הכלים במסבאה, גם אנחנו נשמח ללטף את העגל בפינת הליטוף, ולהתענג על תום מבטו של הטלה, אך כשניכנס שוב פעם אל ליבה הבוער והחם של ממשות התועלת עבורנו כעליונים למישהו, העגל והטלה ישחטו ללא מחשבה שנייה, ויוקרבו קורבן לקידוש הסולם לפיו המימוש העצמי שלנו מתקיים רק על ידי ביסוסה של האכזריות שלנו כלפי מישהו אחר.

גם היום מושמדים כ15,000 אפרוחים זכרים על ידי תעשיית הביצים, רק מכיוון שאין בהם שום שימוש עבור מועצת הלול. עד סוף השבוע יושמדו כ100,000 אפרוחים זכרים, רובם עוד לא בקע לעולם, והם ימותו בחנק ובצמא בתוך פחי ענק, או שיזרקו אל מגרסות ענק שבנינו על מנת לטחון תינוקות אלו לעיסה דביקה. מה הסיבה? אני מצטט עוד פסקה מהספר של אורוול, הנכתבת כביכול בידי אדם אמיד אל אדם עני, אך בקלות אפשר לשנותה ולו במעט על מנת שתהיה ממוענת אל בעל החיים, ונכתבת על ידי אחד מאיתנו, בני האדם.

"אנחנו יודעים שהעוני הוא דבר לא נעים. למעשה, מכיוון שהוא רחוק כל כך, אנחנו די נהנים להציק לעצמנו במחשבה על האי-נעימות שבו. אבל אל תצפו שנעשה משהו בעניין זה. צר לנו עליכם, בני המעמדות הנמוכים, בדיוק כמו שצר לנו על חתול נגוע בשחין, אבל נילחם כמו שדים נגד כל שיפור במצבכם. אתם הרבה פחות מסוכנים כמו שאתם. מצב העניינים העכשווי מתאים לנו, ואנחנו לא מתכוונים לחקת סיכון ולשחרר אתכם מחובותיכם, אפילו לא לשעה נוספת ביום. לכן, אחים יקרים, מכיוון שברור שאתם חייבים לשלם בזיעת אפכם בשביל הטיולים שלנו לאיטליה, הזיעו ולכו לעזאזל."

מחשבה אחת על “שוחט סוסים ומבשל דבקים

  1. אגב תיאור עגל החלב ״בשר עדין עם עצמות קטנות לאורכו״- לפני המון שנים (יותר מ 20) צפיתי בסרט על קניבליזם. בסרט ראיינו אדם זקן מאד מאיזה שבט פראי, שזכר שבילדותו עדיין היה קניבליזם בשבט. הוא סיפר שהיה סדר וארגון בהקשר הזה, לא היו אוכלים ״סתם״ אנשים אלא אנשים שהוחלט שמגיע להם למות, כמו פושעים שנידונו למוות. הוא גם סיפר שהשתתף באכילת בשר אדם. כששאלו אותו מה הטעם הוא אמר שטעים, ושהחלק הכי טעים בעיניו היו האצבעות כי הטעם היה עדין מאד והוא זוכר את עצמו מכרסם לאורך העצמות הקטנות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s