Home

ב23.4.14 השתתפתי בערב הרצאות מצולמות בנושא טבעונות ושחרור בעלי חיים, יחד עם עוד שמונה מרצות ומרצים. ביחד סרקנו את הנושאים הללו דרך פרספקטיבות שונות, אקולוגיה, תזונה, בריאות, קולינאריה, משפט, ספורט, דת, וגם הרצאה חשובה בשפה הערבית. מטרת הערב היתה לספק הרצאות מצולמות, ואני מקווה שבקרוב יעלו אותן לרשת על מנת לאפשר גישה חופשית אליהן. בינתיים אני מצרף לכאן את הטקסט אותו הכנתי עבור ההרצאה שלי.

581367_303272786455497_493835114_n

להיות הומאני

"הנאורות במובנה הרחב ביותר, כלומר זה של מחשבה מתקדמת, שמה לה מאז ומתמיד למטרה ליטול מבני אדם את הפחד ולהציבם כאדונים. אולם כדור הארץ שהושכל כל כולו זוהר בסימן של שואה עטורת ניצחון."

במילים אלו פתח מקס הורקהיימר כשכתב על 'מושג הנאורות'.

הורקהיימר מצייר תמונת מצב מפחידה. אותה הנאורות אותה אנו רואים כעמוד הענן של האנושות, היא זו ההופכת את כל כדור הארץ מעולם קסום של תופעות, לעולם קר של פונקציות שכל ייעודן לשרת את האדם או להיעלם. המבט שלנו על העולם הפך להיות ממבט מתפעל למבט המחפש כיצד לשעבד וכיצד להפוך את כל הסובב אותנו לכלי שרת.

המשותף לאיש הדת האדוק ביותר ולמדען האתיאיסט הוא ששניהם חיים ופועלים מתוך אמונה שהעולם כולו נתון לרודנותנו, ושתכליתו החומרית היחידה הינה לספק את רצוננו. כשהמין האנושי החל לפקוח את עיניו, עמדנו על פני עולם שטוח. סביבנו סבבה השמש ואיתה כל הכוכבים שרק היללו את עולמינו. עם הזמן מצאנו עצמנו מתרחקים יותר ויותר ממרכז הקיום. מצאנו עצמנו על כוכב לכת עגול, השמש לא סבבה סביבנו אלא להיפך, אנחנו סביבה יחד עם כוכבי לכת נוספים. מצאנו עצמנו בין מיליוני מערכות שמש אחרות, בשוליים הזניחים של גלקסיה אחת מתוך מיליארדי גלקסיות בתוך יקום שאולי גם הוא איננו יחיד ומיוחד. ההתדרדרות הזו, הגוררת איתה מכה אחר מכה לאמונה שהיקום והקיום שייכים אך ורק לנו, ומשאירה אותנו עם עולם קטן, אותו אנחנו מרגישים חייבים להשאיר בבעלותנו הבלעדית ובכל מחיר.

הדרישה לזכותנו כרודנים הפכה לאידיאולוגיה כאשר אריסטו טען לסדר היררכי לפיו העולם מתקיים. צמחים נועדו לשרת בעלי החיים, ובעלי החיים נועדו לשרת בני האדם. אריסטו בנה את פירמידת השלטון הזו מתוך אמונה וטענה שהאדם נבדל מבעלי החיים ביכולתו לחשוב, טעות פשוטה שהובילה בהמשך לריסוקה של ממלכת החי תחת גלגלי הקדמה האנושיים. עלינו גם לזכור שהמתודה לפיה הוחלט על אותה עליונות הינה מתודה המכילה את עצמה בלבד. ההיררכיה שבנה אריסטו נוצרה מתבונתו, והיא דורשת תבונה כתנאי לחיים. שאר בעלי החיים אינם יהירים מספיק על מנת לבנות היררכיות גלובליות ולא נחוצות שכאלו, וזו בעצם הקללה של שלטון האימים של הנאורות ההומניסטית, שהופכת כל תופעה טבעית לפונקציה שאמורה לשרת את בני האדם.

הקביעה השרירותית שבינה מחייבת עליונות כוחנית ואלימה המשיכה בהגותו של דה קארט, אשר במאמר "על המתודה" הגדיר את בעלי החיים כאוטומאטים שאינם חושבים ואינם מרגישים דבר. גם במקרה זה ניתן להיווכח כיצד דבר מובן וברור כמו בעל חיים הזועק מכאבים נעלם תחת הניסיון האנושי להחזיק בכח ברודנותו בעולם. מאותו רגע נסללה הדרך המהירה אל עולם בו זו הקריאה שלנו כלפי עצמנו לנאורות, שהפכה את בעלי החיים מצורות חיים הקיימות בשביל עצמן, לאובייקטים חסרי כל חשיבות אחרת מלבד זו המשרתת אותנו.

 מאותו המקום בו האדם הופך את כל העולם לכזה שחייב להיות מעובד ומושכל, הגענו לכך שבן אדם רואה בעל חיים סובל, ועל מנת שלא להתמודד עם הסבל של אותו יצור חי, האדם אוטם את רגשותיו ומחליט שבעל החיים הוא זה האטום, אשר איננו מסוגל להרגיש כמו בני האדם. האדם עומד אטום וריק, ומולו בעל החיים צורח מכאבים ומואשם בכך שאיננו מרגיש כלום.

כיצד אנו מפרקים את ההיררכיה האלימה הזו? אנחנו, שכבר ממזמן איננו חיים בטבע אלא בתרבות, מנסים לגשת לבעיית הסבל של בעלי החיים בצורה שתיצור רגולציה לגרימת הסבל. אנחנו מדברים על הסיבות לפגוע בבעלי חיים במקום על הפגיעה עצמה בהם, וחושבים בטעות ששחרור בעלי חיים זו בחירה שרירותית שמטרתה לצייר את התרבות האנושית בצורה שונה מהאופן בו היא פועלת כיום. עלינו להבין שכיום הסיבה לפגיעה בבעלי חיים איננה ביולוגית או אבולוציונית, אלא מעמדית, או יותר נכון – נובעת מהעיוורון למעמדם של בעלי חיים כבעלי חיים, והפיכתם לאובייקטים.

החשיבה האנושית תצליח להשתחרר מהמלכודת האגוצנטרית שלה, זו המשמידה בעיוורון את כל מי ומה שאינם אנושיים, רק כאשר הנאורות תפסיק להיות אותו תהליך הדורס ומשעבד את הטבע לצרכיו של המין האנושי. אנחנו אפילו איננו מצליחים לראות זאת! הקריאה ליחס הומאני כלפי חיות המשק היא העדות הכי טובה לעיוורון זה. פוקו מצביע על הקריאה הלא נכונה שלנו את המושג "הומאני", הנתפס בעינינו כמצב רצוי. הרי אין שום משמעות למילה "הומאני" בין חברים. יחס הומאני הוא יחס בו מתנהגים כלפי שבויים ואסירים, כלפי מהגרים שנתפסים וכלפי בעלי חיים במכלאות. יחס הומאני הוא יחס של אדון לעבד. חמור מכך הוא יחס הומאני בין אדם ובעל חיים, שכן מעצם הגדרתו, המעשה ההומאני נעשה לטובת ההומאן, בן האדם. לשחוט פרה זה מעשה הומאני. להפריד עגל מאימו זה מעשה הומאני. לגרוס 15,000 אפרוחים זכרים בכל יום, רק בגלל שלתעשיית הביצים אין בהם כל שימוש זה מעשה הומאני. לזרוק לובסטר לתוך סיר מים רותחים זה מעשה הומאני ולהתעלל בחתול ברחוב זה מעשה הומאני. כל המעשים האלו נעשים לטובתו של בן האדם. הגיע הזמן לנטוש את ההיררכיות המדומיינות הללו ולנהוג בבעלי החיים בצורה שונה, כזו שלא שמה את האדם במרכז, אלא את החיים במרכז. יחס א-הומאני המבטל את העליונות האנושית ומתייחס לכל יצור חי כמה שהוא באמת. ישות נושמת, חושבת, מרגישה וחווה את המציאות של עצמה בדרכה שלה.

מחשבה אחת על “להיות הומאני

  1. יפה כתבת. אבל אני דווקא בעד שינוי המשמעות של ההומאניות יותר מהפיכתה לא-הומאניות; אני אנושית ולא רוצה להתנהג כאחרת, כשם שאיני רוצה שבעה"ח יתנהגו כאחרים, כאובייקטים. אבל יתרוני כאדם הוא שהטבע שלי משתנה במהירות מדור לדור ואני יכולה לשנותו באופן מכוון.. אולי נוכל להפוך את ההומאניות ותועלת האדם למשמעות של לשמר לדורות הבאים ולא להרוס לעולמי עד, של בעלי הכח הגדול ולכן גם האחריות הגדולה.. שינוי משמעות במקום להתכחש להיותנו בני אדם אגואיסטיים.. גם לשמור על מה שחשוב זה אגואיסטי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s