Home

"ככה זה, כן, אהובים שלי, מלכות השדים אצלכם בנשמה, אצל כל אחד לחוד ואצל כולכם ביחד, מלכות החושך, ואיך להילחם במלכות שלמה, אנשים חלשים, איך להתגבר על הכוח הממאיר של כעסי הגהינום, איך להכריח את השטן לציית? "

שיחות עם השטן, לשק קולקובסקי.

א – אני האנטיכריסט

צילום - לירון שקל

מתוך המיצג של 269, צילום – לירון שקל

 לצלילם של פעמוני כנסייה, מגיע השוחט הוותיק אל גופתו התלויה של החזיר. הוא פותח את בטנו בעזרת סכין, וזוכה למחיאות כפיים רמות כאשר מעיו של המת נראים לבסוף לעין. אשתו מתרגמת עבור קהל הצופים את מילותיו השטניות מאיטלקית לאנגלית,  ומעבירה את דרשתו לקהל המאמינים שהתכנס סביב מזבח המוות. מילותיו עקומות ומוסרות מוסר השכל שכל אדם, לו יתלוש עצמו ממחזה השווא המרתק ומקול דיבורו המכשף, ויחשוב לרגע, יבין כמה אבודות ורחוקות הן מאי כלשהו של הגיון.

דרשתו מדברת על כבוד. כבוד לחיה וכבוד למתנת הבשר, אותה נותנת לנו החיה. הוא יודע, אני בטוח, שהחיה לא נתנה לו שום דבר, ושחייה קופחו באכזריות, אך על מנת להצליח ולקדש את מותה, כמו גם את השימוש באיבריה, עליו להטיל שקרי רפש ולהסתיר את הברוטאליות שברצח. הוא עומד עם הגב אל קהל הצופים המרותק, ידיו עמוק בתוך גופו החתוך של חזיר מת התלוי ראשו מטה, והן עושות את דרכן אל מעמקי גופו המתרוקן, עד שאותו קצב איטלקי מוציא את אשר חיפש, הלב, הכבד והריאות של אותה גופה.

I am the token
I am the salvation
I am the butcher's meat.

I am the sanction
I am the sacrifice
I am the Black Spider.

I am the scourge
I am the Holy Fool
I am the shit of God.

I am the sign
I am the plague
I am the Antichrist.

Diamanda Galas – Sono L'antichristo

אותו מטיף, שוחט, קורא להשתמש ולאכול את כל חלקי החיה המתה על מנת לכבד את חייה.  לו היו משתחררים מאחיזתן של מילותיו, היו מבינים את האבסורד שבמתן כבוד למישהו תוך הרג והעלמת כל זכר לחייו. דרשתו של דאריו סצ'יני לא מדברת באמת על רגש כלשהו כלפי שאריותיו של בעל החיים התלוי מאחוריו, אלא על כוחו כמקריב קורבנות. הוא ממשיך ומדבר על ריחו של המוות, החזק יותר מהמוות עצמו. סצ'יני, כך הוא מספר, היה צריך לקבל על עצמו את התפקיד, ובאופן מסוים, כך נראה, מתגלה טקס החניכה שלו, הרגע בו הוא מספר על מה שהקהל, העומד ממרחק, לא יכול להרגיש, וזה על ריח המעבר מחיים למוות שממלא את אפיו וראותיו, על מה שהוא קורא לו "הבושם הראשון של הבשר".

דריו סצ'יני, מתוך הוידאו

דריו סצ'יני, מתוך הוידאו

ההתענגות על ההרג, זאת שבאה בהתרסה על מנת להתווסף להתענגות הרגילה על המוות של אותם יצורים, מגיעה מכוסה גם היא בשמיכה מדממת של חמלה שקרית והונאה לצורך בחירת הרע הפחות ביותר מתוך שתי רעות המוצגות בפני הקהל – בשר תעשייתי ובשר קצבים, במקום לבחור באופציה שלישית ושפויה של חמלה אמיתית. סצ'יני מכריז שהקצבים הם החוליה העדינה ביותר בשרשרת המזון, והם הקישור לידע ולהכרה. בטקס כל כך מסולף של הילולת ההרג, הוא מספר על ההרמוניה שבטבח ובמעבר מחיים אל המוות. אל הקלחת העכורה של דבריו המשלהבים הוא מוסיף את הקריאה לרומנטיקה, ולסיום – מדקלם בעל פה פרק מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה. אני אצרף את השורות האחרונות אותן הוא קורא, ובכך אסים את חלקה הראשון של דרשתי שלי.

 Mentre che l’uno spirto questo disse,

l’altro piangëa; sì che di pietade

io venni men così com’ io morisse.

E caddi come corpo morto cade.

And all the while one spirit uttered this,

The other one did weep so, that, for pity,

I swooned away as if I had been dying,

And fell, even as a dead body falls.

מתוך המיצג של 269, צילום - שני כהן

מתוך המיצג של 269, צילום – שני כהן

ב – אני בשרו של השוחט

טקס נוסף בוצע היום (21.03.14) מול בית סוזן דלל על ידי פעילים של תנועת 269. אתאר בקצרה את פעולתם כסעודת בשרים שהופכת מדממת עם דם אנושי היוצא ונכנס שוב אל גוף הסועדים. בניגוד להופעתו של דריו סצ'יני, השוחט באירוע זה היה כל מה ששוחט הינו, הגשמתה של מתכת קרה וחדה אשר מטרתה להרוג, להקיז דם ולבתר. לא היתה שירה בפעולתו, כשחתך את זרועותיהם של הפעילים. לא היו תירוצים ולא היו מחיאות כפיים נוכח ההרג

.  במיצג של תנועת 269 לא הוכרז הדם האמיתי שנשפך כאמצעי התענגות, כפי שדבריו של סצ'יני רמזו, אלא כמה שהוא באמת – דם, חיים. מה שהשוחט סצ'יני מייפה או מסתיר, ומה שתנועת 269 מגלים ומדגישים, הוא שהדם הוא אותו דם. הבשר הוא אותו בשר והחיים הם אותם חיים בין אם מדובר באדם או בבעל חיים אחר. ריחו של המוות הוא בושם רק עבור האלימים, והבריונים והמבזים את החיים. ריח המוות הוא בושם העשוי מאלו שבכו ונפלו מתים. הוד והדר מריח זה יכולים להיות מקודשים אך ורק בגהינום.

2 מחשבות על “אני האנטיכריסט

  1. כל הכבוד על מציאת החיבור שביצע דאנטה כבר בתחילת המאה ה-14 בין המינוטאור, אכילת בשר והגיהנום. רעיון המינוטאור מחבר בין בשר, קניבליזם וזואופיליה מכיוון שאימו של המינוטאור הזדווגה עם שור ובגדה בכך בבעלה שגם הוא נולד מאקט מיני בין שור לאישה…

    • Even such was the descent of that ravine,
      And on the border of the broken chasm
      The infamy of Crete was stretched along,

      Who was conceived in the fictitious cow;
      And when he us beheld, he bit himself,
      Even as one whom anger racks within.

      My Sage towards him shouted: "Peradventure
      Thou think'st that here may be the Duke of Athens,
      Who in the world above brought death to thee?

      Get thee gone, beast, for this one cometh not
      Instructed by thy sister, but he comes
      In order to behold your punishments."

      As is that bull who breaks loose at the moment
      In which he has received the mortal blow,
      Who cannot walk, but staggers here and there,

      The Minotaur beheld I do the like;
      And he, the wary, cried: "Run to the passage;
      While he wroth, 'tis well thou shouldst descend."

      Thus down we took our way o'er that discharge
      Of stones, which oftentimes did move themselves
      Beneath my feet, from the unwonted burden.

      Thoughtful I went; and he said: "Thou art thinking
      Perhaps upon this ruin, which is guarded
      By that brute anger which just now I quenched.

      אכן. למרות שהפעם אני חייב לתת את הקרדיט לחיבור עם דנטה לאותו שוחט בוידאו, שמזכיר את הקומדיה האלוהית בדבריו.

      תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s