Home

כאשר אנו בוחנים אירוע אלים, במטרה למנוע אותו בעתיד, אנחנו נוטים להתמקד שלא לצורך בשוליו של האירוע ולחשוב אותם למרכז. התוצאה של סטייה זו מהעיקר מולידה פתרונות מוטעים שהופכים, בסופו של דבר, לווריאציה שונה לאותה הבעיה.

אם ניקח מקרה בו אדם א' תוקף את אדם ב', זה לא יהיה נכון לקבוע שתקרית זו לא היתה צריכה לקרות מאחר ואסור לפגוע ספציפית באותו קורבן. אנחנו גם לא מצביעים על התוקף כזה אשר לו ספציפית אסור לתקוף, אנחנו מצביעים על התקיפה, על הפעולה עצמה כבעיה.

 בית המשפט בטקסס גזר פסק דין קל במיוחד על נער שגנב משקאות אלכוהוליים, השתכר, יצא לנסיעה מהירה בעיר ודרס למוות ארבעה בני אדם לאחר שפגע בהם במהירות של 70 קמ"ש. עונשו של הנער הוא עשר שנות מאסר על תנאי, זאת לאחר שעורך דינו טען שמדובר ב"מחלת העשרת", כלומר שבשל היותו נער שגדל למשפחה עשירה שדאגה לכל צרכיו, הוא איננו מבין את השלכותיהם של מעשיו. אני מניח שמובן לכל אדם שיקרא על מקרה משפטי זה, שאדם עני שלא למד מעולם על השלכותיהם של מעשיו על אחרים לא היה זוכה לחסד דומה משום בית משפט. לכן אנו צריכים להבין שבמקרה זה נשללת האפשרות לטפל או אפילו לבחון את האירוע בצורה הולמת, מאחר והגורם אותו בית המשפט מנתח הוא התוקף, ולא התקיפה.

436550556

 מצד שני, כאשר אנו בארץ חושבים או מתייחסים לשואה, אנו נוטים לרוב לנטוש את הפעולה האיומה לכשעצמה ואת השבר הגדול שבתעשייה מחושבת של כליאה, התעללות ורצח, בזמן שאנחנו מתמקדים במקום זאת בכך שהקורבנות האומללים היו בני עמינו. אפילו אנחנו מתעלמים מעמים אחרים שעברו את אותה השואה באותה התקופה ועל ידי אותם האנשים. אנחנו מתעלמים מכך שבימים אלו בני עמים אחרים נכלאים בגטאות, נשלחים אל תאי גזים או נזרקים אל קברי אחים בגלל שבמבחן ההשוואה של הקורבן לא מצליחים להגיע לדרגה בה נתעניין בשלומם ברצינות. בזמן שאזרחים צפון קוריאנים נשלחים לתאי גזים, הרי שלא מדובר במקרה בו אומה אחת מחליטה להשמיד עם אחר, אלא מקרה בו שליט רוצח את נתיניו, ולכן אנחנו איננו רואים זאת באותה חומרה בה היינו רוצים ששאר העולם יראה את שליחת יהודים למחנות השמדה. הבדיקה הזו, המפרידה את תוקף אופציונאלי א' מתוקף אופציונאלי ב', את קורבן א' מקורבן ב', זהו סימפטום לחשיבה היררכית המפרידה בין מעמדות ומתירה פגיעה של מעמד אחד בשני, או מקדשת את זיכרון פגיעה באחד בזמן שהיא מתעלמת לחלוטין מפגיעה זהה באחר.

 מאחר וקביעת ההיררכיה במקרים אלו, בהם השולט יוכל לפגוע בנשלט, הינה תמיד חד צדדית, כוחנית ואלימה, הרי אין בה צדק של ממש, כזה הדורש את טובתם של כל אלו היכולים להכיר בטובתם מלכתחילה. מסיבה זו לא ניתן להסתכל על עבדות השחורים בארה"ב, לדוגמא, כמשהו צודק, אפילו שהיתה צודקת על פי חוק.

איננו יכולים לקבוע בצורה נחרצת אם העולם צריך להתנהל כך שהנשים ידוכאו על ידי הגברים או שהגברים ידוכאו על ידי הנשים. איננו יכולים לבצע החלטה מושכלת לגבי השאלה האם השחורים צריכים להיות עבדים, או אולי הסינים או הברזילאים, מאחר וכל קביעה כזו של היררכיה הינה שרירותית על פי בעל הכוח ספציפי ולא על פי הגיון המתחשב בגורמים נוספים.

 הפעולה העוינת והאלימה היא זו אותה עלינו לעצור, ואין זה משנה כלל מיהו הקורבן ומיהו התוקף. מלבד מקרה של הגנה עצמית, אל ללהב לשסף אף גרון, ובקריאה נחרצת זו שלי נכללים כמובן גם בעלי חיים לא אנושיים, אשר דינם כדין כל קורבן אחר מהסיבה הפשוטה שהפעולה כנגדם היא אותה פעולה. כל גישה אחרת היא כזו הלוקחת צד בעליונות מעמדית אשר לא ניתן לתרץ אותה בצורה צודקת, אלא רק באופן בו אנו מקבלים לפתע את הטענה לפיה זכות החזק לפגוע בחלש, רק בגלל שעכשיו אלו אנחנו שעומדים בצד המדכא והאלים, ולא אחרים שבאו לכלותינו.

מחשבה אחת על “במי מותר לפגוע?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s