Home

מאמר תגובה למאמרו של תומר פרסיקו

פעם התווכח איתי אדם אשר ניסה למצוא חורים וחוסר קונסיסטנטיות בדברי על מנת להצדיק את המשכה של תעשייה אלימה הרוצחת בעלי חיים בצורה תעשייתית וקרה. הויכוח היה על דבריי, אך ההשלכות הן ברורות. אנו חיים בתוך מערכת בה השליח הוא המסר, ואם אני טועה בדבריי, הרי שטעות זו מהווה הצדקה לכך ששחרור בעלי חיים הוא טעות. הצלחתי להגן על המטרה, ובסוף הויכוח ציין אותו אדם שזה תמיד מועיל להתדיין על נושאים אלו. אמרתי לו שיש הרבה מאד כאלו שויכוחים מסוג זה אינם מועילים להם בשום צורה. הוא לא הבין אותי מאחר ולא העלה על דעתו שאני מדבר על בעלי חיים ולא על בני אדם.

 האם מה שאכתוב עכשיו מועיל? אינני יודע. אני מתאר לעצמי שתומר פרסיקו כתב את הטקסט שפורסם בעיתון הארץ תחת הכותרת "תגובה לשיחה בין גארי יורופסקי ויובל נח הררי || תודעה, סבל וטבעונות" בכלל לא לוקח בחשבון מחשבה על הסיטואציה עליה מדברים יורופסקי והררי, אלא רק את מילותיהם, כאילו נתלשו ונותקו מעולם האדם הדורס את עולם החי תחתיו.

הכתבה המקורית – מפגש בין הררי ויורופסקי

אני חושב שהגרעין ממנו פרץ הטקסט של פרסיקו, בעיקר בחלקיו הקצרים בו הוא פוסל כל מענה לדבריו של גארי יורופסקי, נובע כדבריו מהפחד מה"אנטי אנושי" –  אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו, שליטי העולם והעריצים הבלתי מעורערים של כל בעלי החיים שעליו, כמו גם על האפשרות שלהם לחוות את הממלכה שכבשנו. אבל המחשבה האנטי אנושית היא לא הרצון לעצור את הקיום אנושי. זוהי מחשבה הקוראת לסיומו של שלטון הדמים האנושי אשר איננו רואה אף אחד אחר מלבדו. זו המחשבה לפיה זה לא מוצדק להתעלל בכל כך הרבה בעלי חיים בשביל הנוחות של המין שלנו, והמחשבה הזו מפחידה אותנו מאחר והיא מכריחה אותנו להתעמת עם מה שאנחנו מעוללים לכל שאר היצורים החיים.

מסיבה זו מזהיר פרסיקו מפני יורופסקי וטוען שהוא "מקדם באופן מפורש אלימות, מונע מעיוורון משיחי וסופו שיגרום למוות" מבלי לטרוח להזכיר שהוא מדבר על אלימות ומוות של בני אדם. את האלימות והמוות של כל מי שאיננו אנושי כולנו מקדמים בכל יום, בכל דקה, ובמספרים שאנחנו איננו מסוגלים לדמיין אפילו. אנו עושים זאת, אגב, מתוך אמונה משיחית כפולה. מצד אחד מניעה אותנו המחשבה שנועדנו לעולם הזה על מנת לשלוט בו בכזו עוצמה, ומצד שני, כשמעמתים אותנו עם ההשלכות הקשות לסביבה, להן אנו גורמים בגלל תעשיית המוצרים מן החי, אנחנו פשוט מתעלמים תוך אמונה שמישהו יגיע, אל או מדען, ויתקן הכל בקרוב.

 בינתיים אנחנו מתייחסים לעולם בו אנו חיים בדיוק באופן בו טפיל מתייחס לגוף ממנו הוא ניזון, אנו מנצלים אותו עד תום מבלי להתחשב בו ולו לרגע אחד. הראייה ההומניסטית לא רואה זאת. היא עסוקה בהצלחותיו של המין האנושי בתוך הבועה שבנה לעצמו. כתביו, יצירותיו ומאבקו המצליח לשחרור קבוצות אנושיות המדוכאות על ידי קבוצות אנושיות אחרות הם ההצלחות של המין האנושי, והתמקדות בהם מונעת הבחנה בגל ההדף לו אנו גורמים, גל הדף המשמיד את כל מה שאיננו אנושי בין אם הוא חי, צומח או דומם.

תפישה אנושית הומאנית זו מגיעה ממסורת מוצדקת. היינו זקוקים לה כשבני אדם אחרים החליטו שהמלך, האל או המדינה שווים הרבה יותר מהאזרח, ואנו זקוקים לה היום גם כן בגלל אנשים שחושבים שהתאגיד חשוב יותר מאיתנו, אבל המסורת המחשבתית הזו מקבעת אותנו בתוך מעגל פנימי, המין האנושי, תוך כדי שאנו שוכחים לגמרי ממעגלים חיצוניים להם אנו גורמים סבל ונזק. פרסיקו מפחד מאנטי הומניזם, אבל התנועה לשחרור בעלי חיים לא מציעה מלחמה נגד בני האדם, אלא רק את הורדתם מכס המלכות שבנו לעצמם על גבם של מיליארדים לא אנושיים. קיצו של ההומניזם חשוב כמו קיצו של השוביניזם או קיצה של עליונות הגזע. מדובר רק בשוויון בין אלו הרוצים לחיות, ומתן הזדמנות שווה לחוות את העולם, כל אחד בדרכו שלו.

תודעה וסבל

 הקרב על הבלעדיות האנושית של התודעה הוא מטופש וחסר תכלית מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא באמת יודעים איך בעלי חיים חושבים. תודעה לא צריכה להיות תנאי להגנה על חיים של יצור מסוים, אבל פסילה של תודעה מהסיבה שהמבנה החברתי של הפרה ושל האדם הוא שונה היא מוזרה מאד. הפרות לא יכולות לבנות משפט, לא יכולות לבנות אידיאולוגיות, ולא לדון בשאלות מוסריות. גם האדם הניאנדרטלי לא עשה זאת. האם היה חסר תודעה? האם תודעה נמדדת רק במדדים אותם אנו כבני אדם מכירים? אינני בטוח כלל, אך אני זוכר שלושה סיפורים חשובים שיכולים לשפוך אור נוסף על הסוגיה הזו. ישנו הפיל שהציל את אמבר מייסון ממוות כשהצונאמי הכה בפוקט. בדרום אפריקה שיחרר עדר פילים אנטילופות שהיו כלואות מאחורי גדר, וכמובן שאסור לנו לשכוח את הגורילה קוקו, שלמדה שפת סימנים, גידלה חתול, אותו היא האשימה לפעמים כשנשאלה לגבי דברים שעשתה, וכשאותו חתול מת היא סיפרה לבני האדם כמה עצובה היא, זאת על ידי שימוש במילים מתוך אוצר מילים שלה בן אלף המילים.

 אנחנו, במחשבה הפרו אנושית שלנו, מתייחסים לסיפורים כאלו של מפגש ידידותי ומלא חמלה בין מינים זרים זה לזה כאנקדוטות אקזוטיות. כמה סיפורים כאלו אני מכיר בנוגע לפרות? איך נענה על שאלה זו, ואיננו מכירים בכלל את הפרות? איך נענה על שאלה זו כשהפרות אינן יודעות, אפילו אינן זוכרות מהם חיים חופשיים? כמה אומללות פרות אלו. מופרדות מאמהותיהן עם לידתן, הן אינן יודעות שום דבר חוץ מחרא, חציר וגדר, ועוד מואשמות בריקנות של חייהן. רצחנו, ירשנו, שדדנו, אשמנו.

 קדושתה של התודעה האנושית, תוך הסתייגות מטענה לפיה הסבל החייתי שווה לסבל האנושי מסגירה את היותו של הטיעון בדבר עליונות האדם ככזה הנובע ממעמד בלבד ולא מקביעות מדעיות בנוגע לביולוגיה, כימיה או אנתרופולוגיה. אם היכולת לסבול נובעת ממודעות, הרי שהעגל הצורח מכאבים בזמן שעובד המשחטה של אדום אדום מחשמל אותו ללא הפסקה (כפי שנראה בתחקיר של כולבוטק) הינו מודע לחלוטין. לא רק שדרושה יהירות אנושית בשביל לפסול כאב של יצורים חיים שאינם אנושיים, בעודם צורחים מכאבים מול עינינו, נדרשת גם תשובה לשאלה שאני חושב שהיא מתבקשת, בהינתן הטענה לפיה סבל נובע ממודעות: האם זה בסדר לבצע ניסויים בבני אדם במצב צמח? אני בטוח שרוב בני האדם יסכימו שהתשובה היא לא, וזה בגלל שההבדל בינינו ובין בעלי החיים הוא הבדל במעמד, אותו אלו אנו שקבענו.

מאז שהווטרינר המסור היה צריך להוציא גוף זר מעיניה של הכלבה שאני מגדל בביתי, לפני כשנתיים, היא מפחדת בכל פעם שאנו מגיעים אליו על מנת לקבל חיסון. היא זוכרת מה קרה  והיא לא רוצה שזה יקרה שוב. הפחד שלה קשור לזיכרון. אינני יודע אם היא מספרת לעצמה סיפורים ברגעים אלו, אך אני בטוח שגם פרסיקו איננו יודע את התשובה לשאלה זו, ולכן אינני מבין את הקביעה לפיה בעלי חיים לא מספרים לעצמם סיפורים. יצא לי לראות כבר את ארבעת הכלבים בביתי ישנים, ומתוך שינה הם רצו, בכו ונבחו. כלבים אחרים בארה"ב (לדוגמא), כך ראיתי מרחוק יותר, לא ידעו את נפשם מרוב אושר כשהאדם שגידל אותם חזר לאחר מספר חודשים מהמלחמות האנושיות במזרח התיכון. הגעגוע קיים. הזיכרון קיים. התרגום שלהם לרגשות קיים. בינתיים ברפת, איפה שהגירויים הרגשיים, מנטאליים ופיזיים נמוכים בהרבה, אין הרבה מה לספר מלבד הזעקות הרמות של האימא שבנה נלקח ממנה עם היוולדו. אין סיפורים שמחים לספר. אילו מילים חצופות כתב פרסיקו, כשציין שאנחנו יכולים להיות הרבה יותר מאושרים מהם. חצופות כי אנחנו לא מרשים להם להרגיש אושר. חצופות כי אנחנו מין השרוי בדיכאון שאיננו מוצא את עצמו והורס כל דבר בדרכו המעגלית למצוא תכלית לקיום שלו.

 מאושרים מאכילת המבורגר.

 דמיון ודמיוני

 אפילו שדיון זה מתרחק עוד יותר משאלת בעלי החיים, אני ארצה לציין שהנה כאן מונחת המלכודת הכי גדולה של ההומניזם. כאשר פרסיקו נלחם על הקיום של המדינה, הכסף והאלוהים כגופים ממשיים, הוא משווה המצאות אלו לאדם עצמו, כלומר – אם המדינה לא קיימת רק כי המצאנו אותה, גם האדם לא קיים מאחר ואלו אנו שקבענו את ייחודינו משאר המינים.

 כמובן שאת קיום האדם אפשר להוכיח אמפירית על ידי בדיקות די אן איי, ואפילו בעזרת ילד בן שנה שיתבקש להבחין בין אדם וסוס. כל מה שקדם לאדם, כולל קיומו שלו, הרי אלו דברים אמיתיים אותם אנו יכולים לתאר, ועליהם אנו יכולים להצביע. את האמצעים להשלטת סדר בנו אלו אנו שהמצאנו, והם כולם דמיוניים לחלוטין. שטר של מאתיים שקלים שווה מאתיים שקלים כי כך החלטנו, לא כי זהו השווי האובייקטיבי שלו (אין דבר כזה בכלל!). השטר עצמו שווה מספר אגורות, ומעבר לכך, השווי שלו עבורנו ישתנה ברגע אם מחירי הדלק יעלו מחר. בנקאי העולם יודעים היטב שאם מחר כולנו ניגש לבנקים ונבקש את כל הכסף שלנו הם יהיו בבעיה, כי רוב הכסף הרשום בבנקים הוא בכלל וירטואלי, ולא קיים בכלל בצורת מסמנים פיזיים. כך גם המדינה דמיונית. היא לא נמצאת על פני כדור הארץ, אלא רק במוחנו. זה המוח ההומאניסטי שמחליט שקיומם של סמלים אלו תחת הסכמת בני האדם הופך אותם לממשיים, זוהי החשיבה שנוטשת את ההומניזם שמצביעה על כך שאותו יציר דמיון הופך להיות חשוב יותר מהחיים של כל היצורים החיים על פני הפלנטה, וגם יותר מהפלנטה עצמה, וכמה מופרך המצב הזה.

 בניגוד לסיכומו של פרסיקו, הררי ויורופסקי לא מציגים "עמדה מוסרית תועלתנית", ש"מרדדת ומפרקת את המציאות ליחידות של סבל והנאה בלבד". הם בכלל לא מדברים על הנאה, אלא רק על גרימת סבל לאחרים. האם רצון שכזה באמת מנוון את ראיית עולמינו? האם הרצון לעצור סבל של קבוצת יצורים חשים הוא דבר רדוד? לא ברור לי מדוע שואל פרסיקו מדוע אנחנו נוסעים להודו או עושים סמים. העונג כאן הוא אלמנט שלא נמצא במשוואה בכלל. כן, צודק כותב התגובה הזו שקיצה של הראייה ההומניסטית מוליד את ההבנה שבחיי אדם אין ערך מיוחד, אך ההבנה הזו נובעת מכישלונה של הראיה ההומניסטית להצביע על ערך שכזה. איפה נמצא ערך זה? מהו אותו ערך בדיוק? האם את הערך הזה יבינו גם אינטליגנציות שאינן אנושיות? בקיצה של הראיה ההומניסטית אני עומד בפסגת ההר ומבין שהערך האנושי זהה לערך העצמי שלי, והוא נובע מאמונה נחושה שאני חשוב יותר לעצמי מאחרים. אין כאן ערך, רק אנוכיות.

 דרך ראייה הומניסטית אשר רואה בחיי האדם ערך חשוב ביותר ניתן להצדיק, לדוגמא, אכילת ביצי תרנגולת גם כשהמחיר הוא גריסה למוות של כ15,000 אפרוחים זכרים בכל יום על ידי תעשיית הביצים בארץ, וחיי גהינום עבור התרנגולות הנקבות עד שתפוקת הביצים שלהם תרד והן יחושמלו למוות בגיל שנתיים. אם פרסיקו חושש מתפיסת עולם המודדת את החיים רק לפי סבל והנאה, אינני מבין מה נמדד על פי גישתו שלו.

  סיכומו של פרסיקו קצת מפתיע אותי. בחברה האנושית, בה מוסכמת חשיבותו של השלם הגדול מסך חלקיו, שולחים בני אדם ממדינה מדומיינת אחת למות מוות אמיתי מאד ללא סיבה במדינה מדומיינת אחרת בשביל אידיאלים שנויים במחלוקת. בצידו האחר של העולם בני אדם מסוג אחד חיים בעוני מחפיר ועובדים במפעלים שמייצרים זבל עבור בני אדם מסוג אחר החיים במערב (המצאה אנושית דמיונית גם כן. על כדור אין מערב, רק על המפה יש).

 האם בעולם בו החיים נמדדים בסבל והנאה באמת לא נוכל לנמק מדוע רע מוסרית לגרום לסבל? יש סיבה אחת לא לגרום סבל, והיא שאנחנו לא היינו רוצים שיגרם לנו סבל, וכפי שאנו חווים את המציאות שלנו ולא רוצים שיעצרו לנו חוויה זו, אנחנו ננסה להימנע מלפגוע בחוויה של האחר, ולא משנה כמה מוגבלת היא עלולה להיות. מי שרוצה להצדיק סבל הנגרם לאחרים, עליו להצדיק סבל הנגרם לו עצמו. סבל אמיתי, לא סבל מרצון כמו סגפנות, ולא סבל "לא נעים", כפי שמדגים פרסיקו. סבל אמיתי, כזה שניתלה על צווארך כל חייך, עד שיד הומניסטית משספת אותו. רק בעולם של אוטיזם הומניסטי דרוש נימוק אחר למניעת סבל אצל בעלי חיים. כאשר העיניים מתרגלות לחשיכה בה הותרנו את שאר בעלי החיים בעולם אותו כבשנו, מבט חטוף על חייהם האומללים ואמפתיה בסיסית עם אומללותם מספיקים כדי לעצור ולעבור לטבעונות. לא לצמחונות.

באותו יום בו התפרסמה הכתבה נרצחו כ411,000,000 יצורים חיים ברחבי העולם עבור בשרם. אינני מכליל בספירה זו יצורים שמתו בתעשיות החלב, ביצים, עורות, פרוות, מחקר וסתם מהתעללות של בני אדם.

550153_325518224230953_385195730_n

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s