Home

זכור לי יום, כשהייתי ילד, בו עמדתי במטבח לבדי וראיתי מספר נמלים זעירות אשר נעו במהירות האופיינית להן על גבי השיש, בין הכלים שהושארו עליו. התבוננתי בהן והחלטתי שאני הולך לנקות את השיש מאותן נמלים על ידי שפיכת מים עליו, ואת המים שפכתי מתוך קומקום רותח.

 מאוחר יותר יגיעו ימים בהם אשאל את עצמי איך אפשר להתאכזר סתם ככה למישהו אחר, אך באותו רגע עמדתי שם, מוקסם בהתחלה מכוחי, ומוטרד, מאוחר יותר, משאלה שעלתה במוחי. ראיתי בעיניי איך מצבן של אותן נמלים השתנה בשבריר שנייה. רגע אחד היו מלאות חיים, ורגע לאחר מכן נסחפו דוממות לגמרי עם הנחשול הרותח שזימנתי עליהן מתוך סקרנות ריקנית וקרה. תהיתי לעצמי איך נראתה אותה אפוקליפסה לאותן נמלים. אינני יודע איך נמלה חושבת, או איך נראה עולמה בכלל, אך אני יודע שהנמלה לא בנויה להכיר אירוע כמו צונאמי במאה מעלות צלזיוס.

 התהייה נעלמה כלעומת שבאה.

 שנים אחר כך, במטבח אחר, אני משליך מים רותחים מהקומקום אל הכיור. האדים עולים מבין למעט הכלים ששכבו בתחתית הכיור, כשלפתע אני מבחין בתנועה מהירה. הפעם מדובר בחרק גדול יותר, אולי צרצר, שהסתתר בין ערימת הכלים שהפכתי לתופת מאוחר יותר. הפעם התבוננתי בו מאבד את חייו בעצב. לו ידעתי שהיה שם לא הייתי עושה דבר שכזה. רגליו זזו במהירות וכמעט באקראיות מוחלטת עד שעצרו. כל שנותר היה לי לעשות הוא לחשוב שוב על הרגע הזה בו על הגוף והתודעה נכפה מפגש עם מכה אותה אין אפשרות להכיל.

 "מי שלא היה שם לא יבין". טענה נכונה זו לגבי השואה היא ברורה, ואפשר להגיד שמוחלטת. איך אפשר להבין? אפילו הסיפורים הזוועתיים שאנו שומעים על קורבנות השואה נשמעים לנו זרים, כאלו שפוגעים לנו בבטן אך איננו מסוגלים לרגע להזדהות איתם או לשים עצמנו במקום הקורבנות. אם המעשים אותם אני מצטער מאד שעשיתי היו מידיים, הרי שהאל-חיים בין מחנה ריכוז למחנה השמדה הם חיים שלמים של עודפות אכזרית שהדעת שלנו לא יכולה לקבל. הגוף והתודעה שלנו לא בנויים לקבל כדור בראש, או לספוג גז רעיל, או לצפות בחברינו נרצחים מול עינינו. מי שלא היה שם לא יבין, ואני חושב שגם מי שהיה שם לא יכול להבין.

 החיים שאנו מייעדים למינים אחרים עליהם נגזר להפוך למוצר הם חיים בלתי נסבלים במלוא מובנן של מילים אלו. אלו חיים שהגוף והתודעה לא מסוגלים לסבול. זוהי לא המיידיות של המוות, או הכאב עליו ניתן להגיד בצער שהוא כמעט וסטנדרטי, שהופכים את החיים הללו לבלתי נסבלים, אלא המפגש עם מציאות שהגוף והתודעה אינם מכירים ואינם יכולים להכיל. הוו התולה את התרנגולת במהופך ומסיע אותה, כשכל עולמה מתערבב מולה, אל מותה, הוא דוגמא אחת לאצבע השטן אשר פוערת חור עמוק בהבנתה של התרנגולת את חייה עד עכשיו. מכונת הגריסה המועכת אפרוחים בין גלגליה, אקדח ההלם היורה חץ אל מוחה של הפרה ומהמם אותה, החנק האיטי והקר של הדג בין שכבות הקרח במיכל שבשוק, העור והפרווה הנתלשים מהארנבת מול עיניה החיות והלא מבינות, החור הנקדח בגולגולת הקוף, וניסיונו האומלל להבין למה יש לו גוף זר וכבד שנח על ראשו עכשיו, לקיחת הילד מהאם שעכשיו ילדה אותו, אלו רק דוגמאות מעולם שהוא בלתי נסבל ובלתי ניתן להבנה, עולם בו הגוף והתודעה קורסים תחת עומס לא מוכר של שבירה.

אנו מספרים לעצמינו שאנו עושים זאת כי "ככה זה בטבע", אך האמת היא שאת בעלי החיים חטפנו מהטבע וכלאנו במרתפים של התרבות האכזרית שלנו, תרבות אותה אין להם כל דרך להכיל. הם שם, אבל הם לעולם לא יבינו.

535863_430611490361404_80775341_n

2 מחשבות על “אינני מבין מה אני רואה ומדוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s