Home

היתה תקופה קצרה, כשהסרט הראשון בטרילוגית המטריקס יצא, בה אנשים התחילו ללבוש שחור, חבשו משקפי שמש וניסו לראות כיצד הם מצליחים לבצע תנועות מהירות מהרגיל, או לפחות להיראות מסתוריים. הראינו לכולם שגילינו את המטריקס במציאות שלנו, ופתאום חשבנו שאנחנו מבינים את המערכת ששולטת בנו. עברו ימים, שבועות חודשים ושנים, והנה גם המתנגדים הגדולים למאגר הביומטרי רצים לרכוש את האייפון החדש שייקח מהם את טביעת האצבע וישמור עליה מכל משמר במאגר משל עצמו. למה אנחנו עושים זאת? מכיוון שהסרט לא באמת גילה לנו את המטריקס, המערה ממנה עלינו לצאת, אלא רק מכר לנו את מותג 'ניאו', כלומר גרם לנו לחשוב שכבר גילינו שעבדו עלינו ובכך לחשוב שכבר ניצחנו את המכונה. התבלבלנו וחשבנו שהצגת הבעיה היא בעצם מתן הפתרון, ובינתיים זו המערכת שהציגה לנו את הסרט מלכתחילה, שגורמת לנו לחשוב שאנחנו מנצחים, עם המכשור הכי טוב, השאיפות הכי גבוהות והעבודה הכי יעילה, כשאנחנו מתרחקים יותר ויותר, בהתחלה מהטבע, אחר כך מהחברה ואז מהגוף שלנו.

 Astronaut_over_Earth_by_BubiMandril

כמה שנים מאוחר יותר עולה שלט אזהרה חדש, הפעם בדמות הסדרה המצוינת 'מראה שחורה', אבל גם במקרה זה שלט האזהרה הופך להיות סימון נחיתה, ואנחנו – כמו עש שעף הישר אל הנורה, משנים את כיוונינו אל עבר כל הבהוב אזהרה, במחשבה שמדובר בדרך לפתרון. 'מראה שחורה', הפכה להיות ממראה לעולם ממנו אנו רוצים וצריכים להתרחק, לסמל סטטוס שמתייג את צופי הסדרה כקהל מתוחכם וזהו. קצת מאוחר יותר, הסטנדאפיסט לואי סי קיי יעמוד על הבמה ויספר כיצד ההופעה של ילדים בבית ספר מול הוריהם הופכת להיות הופעה של ריקוד ללא קהל, רק מול עשרות הורים שלא צופים בילדים אלא במסכי הפלאפון שמצלמים את האירוע לריק, מאחר ואף אחד לא יצפה בו בכל מקרה. הקהל צוחק. זהו האידיאל שפותח עבורנו – ציפה חסרת פשר בריק. התבודדות של המחשבה שלנו והניכור והריחוק מהגוף של האחר ושלנו. אנחנו עושים את כל זה מאחר ואנחנו צרכנים המאולפים להתלהב מכל מה שמוצג להם. אנחנו אולי צוחקים על אלו שישנים מחוץ לחנויות האלקטרוניקה בערב השקתו של מוצר חדש, אבל למחרת בבוקר אנו מקנאים בהם על כך שהם כבר מעודכנים ואנחנו עדיין לא. אם ישאלו אותנו לגבי השלכות, לגבי הכיס, לגבי הסביבה ולגבי הסובבים אותנו, הרי שהיצר המשיחי שלנו יתעורר ויעודד אותנו עם ההבטחה שבקרוב מישהו אחר כבר יעשה משהו בנידון. פעם, לפני הרבה שנים, ג'וני רוטן שר את המילים No UFO to save us, and do we really care. אולי לא באמת אכפת לנו. לצרכנים טובים לא אכפת.

 There's the television. It's all right there – all right there. Look, listen, kneel, pray. Commercials! We're not productive anymore. We don't make things anymore. It's all automated. What are we *for* then? We're consumers, Jim. Yeah. Okay, okay. Buy a lot of stuff, you're a good citizen. But if you don't buy a lot of stuff, if you don't, what are you then, I ask you? What? Mentally *ill*. Fact, Jim, fact – if you don't buy things – toilet paper, new cars, computerized yo-yos, electrically-operated sexual devices, stereo systems with brain-implanted headphones, screwdrivers with miniature built-in radar devices, voice-activated computers…

Jeffery Goins, 12 monkeys

 בכל שעה נרצחים מעל ל11,000 כרישים על ידי בני אדם. ציד כרישים הוא אחד ממעשי האלימות האכזריים ביותר. הכריש נתפס, הסנפיר שלו נחתך ונלקח, והוא, עדיין בחיים, נזרק חזרה למים, עתיד למות מכאב, תשישות, אובדן דם או רעב בקרקעית הים, כשאיננו מסוגל לזוז מבלי הסנפיר שנלקח ממנו. ללא אזהרה מוקדמת אנחנו שולפים מהכריש את הטבע שלו ומשאירים אותו מרוקן מחיוניותו, על מנת שנוכל ליהנות ממרק סנפיר. בהונג קונג פועלים במהלך היסטורי על מנת לעצור את האכזריות הזו. מי שיקרא את השורה האחרונה בכתבה החגיגית המבשרת על סופו הקרב (אולי) של סוג ציד זה בהונג קונג, יגלה שממשל אובמה, זה שזכה בפרס נובל לשלום, מתנגד גם הוא לעצירת הציד.

לינק לכתבה

ההתנגדות של ממשל אובמה הגיונית, בעצם. כשהחשיבות העליונה היא צרכנות, האידאלים טובים רק בתור מיתוג למוצר חדש, לא כדרך חיים. שלום הוא לא דבר כלכלי (לא עבור אלו שמרוויחים ממלחמות, שהם חזקים הרבה יותר מאלו המרוויחים משלום), ולכן פרס הנובל לשלום מגיע לאדם שמכריז על רצונו בשלום בזמן שהוא מאפשר מלחמה בכמה חזיתות. התאכזרות לבעלי חיים היא דבר לא רצוי, נכון, זהו האידאל, אבל עם אידאלים לא הולכים לקנות מרק סנפיר במכולת של הונג קונג. גם בארץ אנחנו עושים בדיוק את אותו מעשה של שליפת הטבע מתוך בעל החיים, כשאנחנו מהנדסים תרנגולים להתנפח עבור תעשיית הבשר ולמות מקריסת מערכות גם אם לא ישחטו אותם בתאריך המצופה. גם התירוץ "ככה זה בטבע" רק הפך למיתוג התמיכה בתעשיית הניצול, ולא לסיבה הגיונית עם קשר כלשהו לנעשה בפועל מאחורי דלתות הרפתות, הלולים והמשחטות.

 זו הסיבה שחברת Chipotle  ממתגת עצמה ככזו שאכפת לה מבעלי חיים, בזמן שהיא עצמה מוכרת מוצרי סבל מן המתים בקנה מידה רחב. לנו, הצרכנים, קשה לחשוב על כך שישנו בעל חיים הסובל במשך כל חייו בצורה שלעולם לא נוכל להזדהות איתה על מנת שנוכל לקנות את המאכל האהוב עלינו, והנה מגיעה חברת צ'יפוטלה ופותחת לנו את העיניים. עכשיו, עם עיניים פקוחות, אנחנו מסתכלים סביבנו, אבל לא מזדהים עם הכאב של בעלי החיים ועם השואה שהם עוברים.  אנחנו רואים את הסרטון ולא מבינים שגילינו את המטריקס, אלא חושבים שפתרנו את הבעיה בכך שקנינו את הבשר, הביצים והחלב מחברת צ'יפוטלה, שאצלה כפי הנראה הפרות שמחות מאד בדרך למשחטה. זה קרה כבר מספר פעמים, בין השאר עם הסרט Wall-E, שגרם לנו לצפות בחרדה בעתיד הצפוי לאנושות במידה ונמשיך לקנות ולזרוק כל כך הרבה זבל, ואז, כשיצאנו מהסרט, הלכנו וקנינו בובה של אותו גיבור-רובוט חמוד הביתה, שיהיה.

סצנה מעט דומה לפרסומת של צ'יפוטלה, ממראה שחורה.

סצנה מעט דומה לפרסומת של צ'יפוטלה, ממראה שחורה.

מי שיראה את הפרסומת של צ'יפוטלה ויבין אחרת, כלומר יבין שנעשה עוול נוראי לבעלי החיים ושיש לשחררם מהסבל האיום בו הם נתונים בכל רגע מחייהם, כבר עובר קטגוריה וצועד צעד אחד הרחק מהחברה הנורמטיבית. עכשיו הוא פחות צרכן ויותר אקטיביסט. איזו מילה משונה זו 'אקטיביסט'. נתנו שם מיוחד לאדם שפועל על מנת לשפר את המצב בו אנו נמצאים. הוא השונה. הוא האקטיביסט. אנחנו, כולנו פסיביסטים שרק מחכים לבלוע את הדבר הבא בו יאכילו אותנו ולחשוב שמדובר בצרכנות נבונה. אנחנו רק רוצים לשבת וליהנות מהנוף הנשקף בין חלונותיה של המכונית הדוהרת אל האבדון בה אנו יושבים, והאקטיביסט רק רוצה להסיט את ההגה ולעצור את הרכב במקום בטוח. בוודאי שנכעס עליו. אם ישיג את מה שירצה, הרי שהמכונית תעצור ותפסיק לבזבז דלק, וכולנו יודעים שאי אפשר לבסס כלכלה על חיסכון שכזה.

8 מחשבות על “חלמתי שאני יושב לבדי ברכב מתדרדר ואין נהג

  1. כתבה מעניינת אורן. אם זאת, מספר שאלות, ברשתוך.
    החלק הראשון כתוב יפה ומדוייק אבל חסר לי הטיעון שלך. מה אתה אומר בעצם?
    בחלק השני יש מספר מזעזע ש11 אלף כרישים ממותים כל שעה. יש לך ביסוס כל שהוא למספר העצום הזה?
    שאלה אחרונה, מעט פרובקטיבית אבל היא לא כזו- אם אתה מפרסם את הפוסטים שלך פה, ברשת, בפלטפורמה של וורד פרס יחד עם קטעי יוטיוב, האם אתה לא הופך לחלק מהמערכת?

    • תודה ינון.

      1 – הטיעון, כמו שהוא חוזר מאוחר יותר בקשר לפרסומת של צ'יפוטלה, הוא שכשהמדיה מציגה לנו בעיה (המטריקס – במקרה הזה), אנחנו לא מתמודדים איתה אלא רק משכנעים את עצמנו שניצחנו אותה בכך שאנחנו מודעים לה עכשיו. אנחנו לא רוצים להיות ניאו שנלחם במערכת, אנחנו רוצים להיות ניאו שכבר ניצח אותה. המערכת הזו בולעת כל נורת אזהרה והופכת אותה לחלק ממופע האורות שלה, בדיוק כמו בפרק המדובר במארה שחורה, בה האדם היחיד שהצליח להתנגד לשלטון בו הפך לחלק ממנו. כך גם עם צ'יפוטלה שאומרת לך – בוא, קנה את הבשר שלנו, אנחנו יודעים שהחיות סובלות. קנה בשר אצלנו והן לא יסבלו.

      2 – המספר מסתמך על נתונים של אנונימוס. חיפשתי עבורך ומצאתי את העמוד הזה –
      http://www.huffingtonpost.com/2013/03/27/sharks-killed-per-hour-infographic_n_2965775.html

      3- התשובה הקצרה היא – כן, ברור שאני חלק מהמערכת.
      התשובה הארוכה יותר היא – אני כרגע לא מצליח למצוא אופציה אחרת, ונאלץ להסתמך על הרעיון של חכים ביי, בספר "TAZ" שכתב, בו מדובר על כך שכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה למצוא את הפינות בתוך המערכת בהן אנחנו עדיין יכולים לפעול בחופשיות (יחסית) ולעשות זאת. אני לא חסיד של השיטה הזו במובן הרחב שלה, אבל זה עוזר לי כאן. כדי לבקר תרבות עליך לצפות בתרבות הזו, וכדי להגיע לקהל עליך להשתמש בפלטפורמות בהן אותו קהל משתמש.

      הרבה פעמים אמרו לי "אז לך תגור במערה" כתגובה לנסיון שלי לשכנע אנשים לא לפגוע בבעלי חיים. זאת דרישה מטופשת, כי אני לא רוצה לנתק את עצמי ולחיות חיים שקטים וללא אכזריות מצידי כלפי אחרים. אני רוצה שהאכזריות הזו תיפסק באופן גורף אצל כולם. התנתקות שכזו לא תעזור לבעלי החיים, אלא רק למתעללים בהם.

      ברור שזו סוג של מלכודת דבש, אבל כרגע, כפי שאני רואה זאת, זה מה יש.

      תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s