Home

דוני וינסנט, צייד, אמר משפט בו מתפארים ציידם רבים שאינני יודע אם ברצונם להשקיט את רגשות האשם שלהם, או להכניס מעט רוחניות למשחקי הדמים בהם הם נוקטים. וינסנט אמר –

"האמת היא… אני תמיד נעשה עצוב כשאני הורג בעל חיים.

זוהי לא חרטה שאני מרגיש, אני יודע מדוע אני צייד.

זה מתוך כבוד. "

1186310_10153159630240525_1429204025_n

מעבר לניקיון המצפון, מה שקורה כאן הוא מהלך הפוך של הונאה סביב מעשה הרצח. הצייד מכבד את חברו הצייד על מעשה הקטל, אבל על מנת שגם אני, שאינני שותף לתחביבו, אכבד אותו גם כן, עליו להעביר את הכבוד בטרנספורמציה ביזארית ומחרידה, תוך הצהרה שהוא מכבד מאד את מי שהרגע הרג. כך אדע אני, זה שאיננו צייד, שלא מדובר בצמא לדם בלבד, ושמי שלוקח חיים משלם על כך בעצב ומתן כבוד. ההכרזה הזו עלולה להזכיר בהתחלה את הכבוד שנותנים ליריב ראוי, אך עלינו לזכור שציידם אינם לוחמים, אלא גנבים ומתנקשים. אף בעל חיים איננו מהווה יריבות ראויה כשיורים בו ממרחק של עשרות מטרים, לרוב מבלי ששם לב לכך בכלל.

המעשה ריק מכל סוג של כבוד. ההכרזה על הכבוד היא מסכה עצובה המסתירה חיוך צמא דם.

והנה מעשה ריק של חוסר כבוד, תחת מסכה שמחה של אומץ – כל אותם שפלי רוח המסממים טיגריסים וטורפים אחרים אשר רובצים מעולפים כל היום בזמן שתיירים חייכנים מצטלמים עם גופתם המוחזקת בחצי חיים. הצילומים הם אותם צילומים, זוג מחייך ומחזיק בגופתה של חיה גדולה. אלו הראשונים – המתנקשים, רצחו את אותה החיה על מנת לספק לעצמם תמונה טובה, ואילו האחרים, האיומים עוד יותר – אשר את מה שהם עושים ניתן להשוות לשימוש בסם אונס, משיגים את התמונה שלהם על ידי שימוש ביצור שלא יודע שהם עמדו לצידו גם לאחר שכבר הלכו.

המסכות המפוארות של ההצגה המכוערת הזו מוסרות לחלוטין בשני מקרים מקבילים לאלו אותם תיארתי, והן מצביעות על האמת שמאחורי העמדת הפנים של הציידים ושל התיירים.
את פניו האמיתיות של הציד מראים בגאווה ציידי השנהב, אלו המשאירים את גופות הנרצחים בבוז על האדמה, ללא צורך בתמונות המראות את גבורתם. את מסממי הטיגריסים מחליפים אלו הנקראים "מאלפי האריות", אשר מראים את שבירת רוחה של החיה בכוח הזרוע ולא בכוחו של חומר כימי כלשהו. כאן, איפה שאין הצגה בנוגע לשליטה בחיה (כמובן שהכנעת אריות בקרקס מהווה הצגה אחרת, זו המיועדת לקהל המבקרים, אך זו הצגה הדומה במקצת להצגה שבמלחמת השוורים. הצגה כמיצג ראווה, לא כהעמדת פנים).

 את הצגה הכי עצובה ראיתי בתמונות לאחרונה. הסתרת הקורבן על ידי מסיכה אנושית זה כל מה שאנחנו מנסים לעשות. לתת אנושיות לציד, שמחה להכנעת החיה ופנים אנושיות לעבדים האומללים הללו.

 דוגמאות נוספות – http://www.buzzfeed.com/donnad/10-disturbing-photos-of-masked-monkeys

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s