Home

 הרבה פעמים אני חוזר אל הציור של גויה, הציור בו סטורן אוכל את הילד שלו כדי שלא יתפוס את שלטונו בבוא היום. בסיפור אחר, אביו של אדיפוס התרשל מאד כשהחליט להיפטר מבנו, ונתן לאדם אחר לעשות את העבודה המלוכלכת במקומו. סטורן, לעומת זאת, איננו מתחבא מאחורי אחרים ומחליט לבצע את הרצח בעצמו.בציורו של רובנס, המתאר את אותה סצנה אכזרית, ניתן לראות את כוונת הזדון בפניו של סטורן כמו את המבט המפוחד והמזועזע של בנו הקורבן, אך גויה מראה את הסיטואציה בצורה שונה לגמרי. אצל גויה, כל מה שניתן לראות זה טירוף עיוור. סטורן לא נמצא בשום מקום, אלא בליבו של חור שחור. מבטו ריק, חסר התחשבות בשום דבר אחר מלבד פעולת האכילה. הילד כבר איננו פוחד, כבר איננו ילד. רק חתיכת בשר נשארה ממנו. סטורן איננו מתחשב, איננו יודע מהן ההשלכות של פעולותיו, ואם הוא, האב, חוטא, הרי שאלו שיניו המבתרות את גופו הקהה של בנו.

גויה

גויה

 בתחילת הסרט 'הנבואה' (Knowing),  מסתכל פרופסור קסטלר דרך הטלסקופ שבחצר על כוכב הלכת סטורן (שבתאי). הוא קורא לבנו להתבונן במציאה, ושניהם מנהלים שיחה קצרה על האפשרות שיש ליקום ולקיום עוד מה להציע, מלבד תבונתו של האדם. הם מדקלמים את רצף התנאים אשר רק בקיומם ניתן לאפשר חיים, וכשהשיחה נגמרת מציע הפרופסור לבנו לאכול נקניקיות. בנו, כנראה, כבר מתחיל להבין את הפשע שבאבסורד. אנחנו מחפשים ומייחלים לרגע בו נמצא חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, כשאת כל החיים התבוניים על פני הפלנטה אנו משמידים. הבן מסרב להצעה ומודיע שהפך הרגע לצמחוני. מאוחר יותר הבחירה הזו תשרת אותו ואת חבריו החדשים היטב, מאחר והצלתה של האנושות, כמו גם הצלתם של אלו שאינם אנושיים, לא תיתכן ללא צמחונות (אני כותב 'צמחונות', כי כך קרה בסרט, אך מי שיראה יבין שמדובר, בסופו של דבר, בטבעונות). רק על ידי מתן כבוד לשאר היצורים החיים ניתן לבנות מחדש עולם נקי יותר, פיזית ורוחנית.

לינק – אב ובנו נמצאים לאחר 40 שנים בג'ונגל

מלחמת וייטנאם. לאחר שמוקש הורג את אשתו, חוטף האב את בנו בפעוט ובורח אל תוך הג'ונגל. לאחר ארבעים שנים הם נמצאים, מרוחקים מהציוויליזציה לגמרי. האב בוודאי יכול היה לספר סיפורים על עברו, בשביל הילד, עכשיו בן ארבעים, אין כלום מלבד החיים בג'ונגל.
ארבעים שנים הם חיו, האב והבן, על פירות ואגוזים. אולי לא התכוונו לעשות זאת, אך אותו אב ובן מראים שניתן לחיות ללא אכילת שום מוצר מן החי. התרבות לא רק מאפשרת לבן לעשן, כפי שנראה בתמונה. היא איננה רק אוסף של מוצרי בשר במבצע, כרטיסי אשראי ועמודי פייסבוק, היא גם מאגדת בתוכה אסופה של שקרים ומיתוסים לגבי אלו שאינם הולכים בדרכה. אנו, הטוענים בזלזול שטבעונות היא טרנד-מותרות של אנשים אמידים, משתמשים בכל הטוב שהתרבות שלנו מרעיפה עלינו על מנת לעשות כמה שיותר נזק לעולם, לבית של ילדינו. איננו הורגים את הצאצאים שלנו בעצמנו, אלא משלמים לחברות ענק שיזהמו ויהרסו כל חלקה טובה על פני כדור הארץ על מנת שילדנו יפגעו תחת הקטסטרופה שתגיע בעקבות מעשינו, ובדרך נהנים מארוחה בשרית טובה. ככה הורגים שתי ציפורים באבן אחת. בדרך אנו נהנים לקרוא סיפורים אמיתיים, אותם אנו הופכים לאנקדוטות פנטסטיות, על שבטים מרוחקים בהם התרבות של בני השבט באמת מאפשרת חיים הרבה יותר טוב מאלו שיש לנו. אנו קוראים, מחייכים, וממשיכים הלאה במחשבות לגבי הנגיד החדש והסכסוך הישראלי-פלסטיני.

 לינק – החברה השוויונית ביותר בעולם

רק מול הקטסטרופה העירומה נסכים לחזור בנו מדרכנו. נאמר לנו שבעתיד הקרוב יותר משאנו חושבים, האנושות (הילדים שלנו! לא הנינים ולא הנכדים) תהיה חייבת לעבור לתזונה צמחית, מאחר והפלנטה והכלכלה לא יוכלו לתמוך יותר במפלצת העצומה שבנינו על מנת לאכול את גופותיהם של מיליארדים של יצורים תבוניים. באיזה עיוורון אנו מסתכלים על איום זה! במקום לעצור את כדור השלג העצום עכשיו, אנו מחליטים שפשוט נהנה מכל מה שיש למוות הזה להציע לנו כל עוד אפשר, מפנטזים על המבורגרים סינתטיים בזמן שאנו לוגמים מדמם של פרות וחזירים שפעם חיו והיום הם שרופים לנו על הצלחת, ומחליטים שניתן לילדים שלנו להתמודד עם כל מה שאנו מעוללים לעולם. כבר היה עדיף לתלוש את ראשם מאשר להשאיר אותם ברכב הבוער והסגור שהוא העולם אותו אנו משאירים מאחורינו. ככה לא מתנהגים הורים אחראיים. ככה מתנהגים הורים שלא רוצים שילדיהם יחיו בכבוד.

לינק – העולם מתרסק על קיבתו

 הסיפור הזה ידוע – מלחמת העולם השנייה, יהודי המתגורר בביתו מבקש ממשפחה נוצרית לעזור לו להתחבא מהנאצים. אותה משפחה עוברת לגור בבית היהודי והוא מעביר את כל דבריו למרתף וחי שם את חייו. בכל ערב יורדת המשפחה למרתף ומספרת לו סיפורים מהמלחמה. אילו קרבות נלחמו, כמה קורבנות. כמה התקדמו בעלי הברית, כמה התקדמו הנאצים, איפה שרדו יהודים ועוד. שנים אחרי שנגמרה המלחמה, עדיין ירדו בני המשפחה למקלט על מנת לספר ליהודי הזקן על ההתקדמות המתמשכת של הנאצים, ועל המלחמה שלא נגמרת. ככה מקבלים בחינם בית, ויש רק מחיר קטן של שקר אותו מספרים פעם ביום.

אנו עושים בדיוק את ההיפך. מספרים לילדים שלנו כמה העולם טוב, מלא ועשיר, ועושים כל שביכולתנו להסתיר את השואה הגדולה ביותר שעוללנו, ואת השלכותיה עמוק במרתף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s