Home
Battleship Potemkin

Battleship Potemkin

חיה מתה קוראת לצדק

 פעם היה אדם ולאדם היה סוס. האדם רצה לחסוך בכסף שהוא משקיע באוכל ושתייה לסוס שלו, ויום אחד החליט שהוא הולך לקצץ מעט בשניהם ויראה מהן התוצאות לאחר שבוע. עבר שבוע, האיש חסך בכסף והסוס נראה בסדר גמור. חשב האיש לעצמו שאולי אפשר לצמצם עוד קצת ובכך לחסוך אפילו יותר. שבוע נוסף עבר, פחות מים ופחות אוכל, יותר כסף והסוס נראה בסדר גמור.  בשבוע שלאחר מכן המזון והמים צומצמו שוב, ובשבוע שלאחר מכן שוב.

לאחר עוד שבוע הסוס מת. הסתכל עליו האיש באכזבה ואמר לעצמו "חבל. כמעט הצלחתי לגדל אותו ללא מזון ומים בכלל".

 כשהייתי ילד הבדיחה הזו הצחיקה אותי מאד. התהליך ההדרגתי והאבסורדי המתואר בה, תהליך בו גיבור הסיפור חושב שהוא מדגים מגמה חיובית, מסתבר כקריסה שהייתה ברורה לכולם חוץ מאשר לבעל הסוס. שנים אחר כך קראתי את הספר 'ישמעאל' ובו האנושות נמשלת לאדם שקופץ מצוק גבוה וחושב שהתנועה המהירה באוויר היא תעופה, עד הרגע בו הוא פוגש את הרצפה בעוצמת נפילתו.

 המדרגות

מה ניתן לומר על התחקיר של רונן בר ואבי עמית ששודר בערוץ עשר, ובו ניתן לראות את האופן הנוראי בו מתנהלת שואתן של הכבשים שאנו מביאים מאוסטרליה על מנת להרוג כאן? כיצד הצופה הממוצע, זה המתנגד להתעללות אך רוצה לאכול את בשרם של הקורבנות, מתייחס  לממצאים אלו?  במהלך התחקיר הקודם ששודר גילינו את ההתעללות הקשה שבמשחטות 'אדום אדום' והחלטנו שמאותו יום היחס לסבלם של באי המשחטה יהיה סובלני יותר. כשהגיעו התמונות של הפלת כבשים מגרם המדרגות הגבוה המוביל מהספינה שהעבירה לארץ אולי נחליט שמעכשיו יתייחסו אל הקורבנות הללו בדרך יותר נסבלת כשמעלים אותם ארצה. בכל פעם שתתגלה נקודה שחורה של התעללות אנו נעשה מאמצים למחוק את אותה נקודה, וזאת מבלי לתת את הדעת לכך שאנו בעצם מהלכים על קו שחור ומזוהם של אלימות לא נחוצה. את קו הכאב הזה נוכל לנסות לטשטש פעם אחר פעם, אם בהובלה, אם בגידול ואם במזון שאנו נותנים, אך תמיד תישאר השארית, זו שאנו מעדיפים לא לדבר עליה, והיא השחיטה. זו תמיד תהיה אלימות, היא תמיד תהיה גועלית והיא תמיד תהיה לא נחוצה.

הורדת כבשים במדרגות לאחר הבאתן ארצה.

הורדת כבשים במדרגות לאחר הבאתן ארצה.

 צוות הספינה בסרט "Battleship Potemkin" נדהם לגלות תולעים במנות הבשר המחולקות לו ומתמרד כשנדרש ממנו לאכול בכל זאת את האוכל הרקוב. מתחת לכל האלגוריות ועם התייחסות מתבקשת לבשר עצמו, אפשר לדמיין את הרגע בו אנו מבינים את האימה ואת הזוועה שאנו אוכלים, אך החברה והתרבות אינן מרפות וכופות עלינו את התזונה מהמתים עליה גדלנו ושממנה אנו מנסים להתפכח. האסון, גם בסרט וגם בתחקיר של ערוץ 10, מגיע לשיאו בגרם המדרגות העצום, בו המוני חפים מפשע בורחים מאלו שעתידים להרוג אותם, או לשלוח אותם אל המוות. אלו הנופלים מהמדרגות, אלו המופלים מהמדרגות ואלו אשר נהרגים על ידי הצוררים, האסון שלהם הוא התוצאה של האימה והחרפה עליה אחרים ניסו למחות ללא הצלחה. הדימוי של הכבש הנופל, כמו העגלה המתדרדרת בסרט, כמו האדם הנופל מאחד ממגדלי התאומים, הם האיקונה והזיקוק של הרגע המדויק ביותר בו ניתן לראות את הפגיעה הקשה באחד, בזה שלא עשה דבר לאף אחד, והוא נשמט ונדחף אל מותו על ידי אנשים שבכלל לא מכירים בקיומו.

 המפגש המחודש עם המשמר

אלו האנשים הרוצים לאכול בשר שמפילים את הכבשים מגרם המדרגות הגבוה מחוץ לספינה, והעובדה הזו נשמטת תמיד מהויכוח בין אלו הקוראים לשחרר בעלי חיים ובין אלו הדורשים להשאירם עבדים. בכל פעם שמתגלה עוד התאכזרות כלפי אותם קורבנות, המחשבה הראשונה שלנו היא לנסות להעלים את אותו מקרה ולתקן אותו, וזאת בניסיון עקר להגיע אל הגביע הקדוש – בשר המגיע מיצורים שלא סבלו מעולם. זהו מאבק עיקש וטיפש על ספינה שטובעת, ולא רק בגלל שבסופו של דבר, אחרי כל הגידול הנאות, הכיבוד והאהבה כלפי אותן חיות משק, מה שמחכה להם הוא הלהב החד בגרונם, אלא גם בגלל שאלו המזדעזעים מהאכזריות כלפי החיות שהם אוכלים לא רק שלא עושים שום דבר על מנת לפעול כנגד אותה אכזריות, אם בכלל הסכימו להיות מודעים אליה, הם גם אלו המממנים אותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s