Home

בתגובה לכתבה – שחיטה כשרה, שפורסמה באתר MAKO ב- 17.7.13

בשנת 2005 יצא הסרט Loose Change, ש"הוקרן" על פי מיטב ידעתי, על מסכיהם של הגולשים ביוטיוב בלבד, ובו נשאלו שאלות קשות מאד לגבי עובדות עליהן לא דיברו בחדשות בקשר לאירועי האחד עשר בספטמבר. הסרט הציג, שלב אחר שלב, את סדר האירועים לפני, במהלך ואחרי פגיעות המטוסים, תוך הצגת גיבויים ועדויות, והציג מציאות שונה מאד מזו החסרה להפליא שהוצגה על מסכי הטלוויזיה לקהל הרבה יותר רחב.

הסרט יצא בכמה גרסאות בשנים הבאות, ובשנת 2010 התבצע ראיון של רשת ABC עם שני הסטודנטים העומדים מאחוריו. במהלך הראיון הארוך, כל מה שעניין את המראיין היה להסביר שיוצרי הסרט פוגעים בהרבה אנשים, לספר שהנושא שהם מציגים הינו בעייתי מאד ולשאול האם נראה לאותם יוצרים שיש סיכוי שהם טועים. "בוודאי" הם אומרים. ואז אחד מהם שואל את המראיין איך זה שעד אותו היום אף עיתונאי לא החליט לבדוק את המידע המוצג בסרט, אלא רק לתקוף את מי שמציג אותו. איזה ייאוש בדיאלוג. צד אחד מציג הסבר מפורט לגבי הטענות א', ב', ג' ו-ד', בזמן שהצד השני בויכוח מטיל ביקורת לא על הטענות אלא הצד שהעלה אותם. התשובה שמלמל המראיין, כמובן, הייתה מתחמקת ומאד ריקנית. יש סיבה שתכנים כמו אלו שהוצגו בסרט של שני הסטודנטים ניתן לראות ביוטיוב ולא ברשת ABC.

הרבה אחרי שצפיתי בקטע הקצר והמבריק של פיליפ וולן, בו הוא מסביר בצורה חדה וברורה למה עלינו להוציא את בעלי החיים מהצלחת שלנו, ישבתי לצפות בכל האירוע בו נאם. בדיון זה, בו שלושה אנשים הציגו עמדות נגד צריכת מוצרים מן החי ושלושה אנשים דיברו לטובת תעשייה הזו, עניין אותי לשמוע את הצד הדיבר בעד אכילת מוצרי בשר, ביצים וחלב על מנת לשמוע את הטיעונים שלהם. שלושה אנשים ישבו וחיכו לתורם לדבר. את דבריהם של השניים הראשונים אפשר היה לדקלם בעל פה עוד לפני שניגשו לעמדתם, ואני חיכיתי לנואם האחרון, צעיר יותר, נראה בטוח בעצמו ויותר מזה, נראה כמו מישהו שהולך להטיל פצצה לכשיעמוד להגיד את דבריו. קיוויתי לפצצת אטום. מה שקיבלתי, למרבה האכזבה היה מסמר חלוד. אותו אדם קם, הוצג בפני הקהל, ובמשך 10 דקות הסביר כמה הוא אוהב בשר. אכזבה, אבל חשוב לזכור שזה קשה למצוא הצדקה לשואה כל כך רחבת מימדים, המזיקה לבעלי החיים בראש ובראשונה, לכדור הארץ וגם לגוף שלנו, וכל זה בגלל גירוי בלוטות הטעם שלנו. 10 דקות של 'טעים לי' ישמעו יותר הגיוני הכל הסבר אחר.

כאן ניתן לשמוע את אותו אדם נואם, בעריכה, לאחר תקציר נאומו של פיטר סינגר.

כאן ניתן לשמוע את העימות כולו.

 מכתבתה של נועה יחיאלי – "שחיטה כשרה" במאקו אפשר לטעות ולחשוב, על פי הפיסקה הראשונה, שהכותבת הצליחה לחדור לנבכי המרתפים החשוכים ביותר של אל קעידה, לחדר המבצעים אל אנשי תג המחיר (אשר לצערי אני סבור שיותר אנשים מודאגים מהתואר הריק "טרוריזם טבעוני" מאשר ממעשי הטרור שלהם) או לעומקם של הפורומים הגזעניים של  Stormfront. בכתבתה האמיצה היא מתארת את הזעם והתסכול של אי אילו טבעונים אשר אולי רוצים לכפות דיאטה טבעונית על יתר בני האדם, ומזהירה את הקורא התמים אשר לועס בזה הרגע חלקי פרה אשר לידתה, חייה, כאבה ומותה נכפו עליה באגרסיביות שאנו לא נכיר לעולם, מפני אותם אנשים מסוכנים "במרתפים האפלים ביותר של הפייסבוק".

 כמו המראיין מרשת ABC, גם יחיאלי מוצאת את הסיקור הביקורתי על האקטיביסטים עצמם הרבה יותר קל, מושך רייטינג ומשתלם מאשר סיקור ביקורתי על הנושא עצמו עליו הם מדברים. לכתוב " והם אכן זועמים. מדי יום הם חולקים אלה עם אלה את הקושי במפגש בין השקפת העולם שלהם – לדידם הגיונית ומתבקשת – לבין שאר העולם, שנדמה כאילו מסרב לראות את האור", מבלי לתת אפילו שבב של מחשבה על הסיבה ועל המשמעות של אותה ראיית עולם, זו לא סתם עיתונאות גרועה, זו הסתה מכוונת מהעיקר, על מנת להגיע אל קהל יעד מחבק ולא אל קהל יעד הזועם על כך שמעמתים אותו עם מידע לא רצוי.

איפה העיתונאי המתנגד לטבעונות שיסביר מדוע לא מדובר בשואה, ומדוע ניתן להמשיך במצפון נקי עם הרצח המתועש של מיליארדים של יצורים חיים ומרגישים בכל שנה? מדוע קיימת כפייה טבעונית אבל אין מה לדבר על כפייה קרניסטית הן בפרסומות והן בעובדה שעל כולנו כפו הורינו לאכול בשר, חלב וביצים בגיל צעיר מידי מכדי להבין את ההשלכות הכרוכות באוכל מסוג זה?

 איפה העיתונאי שיתעמת עם הנזק העצום שאנו גורמים לכדור הארץ בגלל תעשיית המוצרים מן החי? למה השאלה "כן, אבל מה עם המכוניות והחשמל?" בכלל נחשבת לטענת נגד? היא לא פותרת את הבעיה בכלל! תנו לי תוכנית עולמית ופרקטית לקיום ללא מכוניות וחשמל, ואצטרף אליכם. בינתיים טבעונות היא התוכנית הפרקטית היחידה לירידה דרמטית, אפילו דרסטית בנזק שאנו גורמים. איפה העיתונאי שיכתוב כמה אני טועה וכמה תעשיית הבשר מועילה לנו ולא מסכנת את עתיד ילדנו? שהכל בסדר ואפשר להמשיך כרגיל?

 איפה העיתונאי המבקר את הטבעונות שיגיד – "רגע, נכון, אריאנה מלמד עמדה תחת התקפה קשה בגלל שכתבה שהיא רוצחת ושהיא נהנית מאכילת בשר של יצורים אחרים, ונכון שזה לא בסדר שאיחלו לה כל מיני איחולים חמורים, אבל מה עם האיחול הציורי שלה לאונס של שופט רק בגלל שפלט משפט מטופש ומיותר מפיו? אם אנחנו שופטים את אותם טבעונים, למה שלא נשפוט את הפמיניסטיות ה"תוקפניות"? האם לא כדאי לדאוג קודם כל מאוהדי בית"ר ירושלים שלא רק כותבים דברים בפייסבוק כנגד ערבים? "

איפה העיתונאי שיכתוב בכתבתו – " גולש אחר מספר עד כמה הוא שונא את המרצה שלו מהאוניברסיטה, שמחפשת עוזר מחקר לניסויים על עכברים, ומעניין למה זה, בעצם. מעניין מה עושים לאותם עכברים בניסויים הללו?, בואו נחשוב רגע, אובייקטיבית, האם זה בסדר בכלל?"

איפה העיתונאי שיכתוב –"תמיד יש מיעוט רועש שמשתלט על השיח, וכאן זה בולט במיוחד. כשבחירה תזונתית גורמת לאדם לתקוף אותך אישית, זה אומר שמשהו שם השתבש, אבל בעצם, אם חושבים על זה, לא רק שלא מדובר בבחירה תזונתית אלא בקריאה לשחרר בעלי חיים מסבלם, מה גם שתקיפה אישית זה מה שאנחנו, העיתונאים המבקרים את הטבעונים ולא את הטבעונות עושים."

 איפה העיתונאי שיכתוב – "הגולשת עדן גבאי השוותה בין אונס אישה לאונס פרה, וזו היתה השוואה מכעיסה ומטרידה, בואו נבדוק אם היא נכונה, ואם אכן מדובר בסבל אשר אנו מעוללים לפרה כשאנו מרבים אותה בכפייה ואז לוקחים את ילדיה. רק בשביל היושרה העיתונאית שלנו!"

 איפה העיתונאי שיכתוב – "תראו, כתבתי את המשפט – " הגיע הזמן להוציא את המלחמה לרחובות. קמפיין הסולידרוית של 269", אבל בעצם בתמונה שאתם רואים מוצגת מישהי באוסטרליה שהלכה להתקעקע בסטודיו פרטי לקעוקעים, בלי קשר אמיתי למשפט עצמו.

מלחמה ברחובות, מתוך סטודיו לקעקועים.

מלחמה ברחובות, מתוך סטודיו לקעקועים.

 איפה העיתונאי שיכתוב – "כן, הצבת ראשים כרותים כאקט מחאה זה צעד מזעזע, אבל אורי שביט צודקת לגמרי כשהיא עונה את התשובה " (…)שיש בעיתיות כשהמשטרה עוצרת את מי שהניח ראש של פרה ברחוב בשעה שאת אותם איברים אפשר לראות בוויטרינה של הסופר ליד. שם זה לגיטימי? לא מדובר באנשים קיצוניים, מדובר במציאות קיצונית". "

 איפה העיתונאי החריף שיכתוב – "תראו, ציטטתי את גוטווין, לפיו –" דובר באקטיביזם א-פוליטי מוקצן. בחברה בה בני האדם הגיעו להכרה שהם לא מסוגלים לשנות את החברה, הם עוסקים בשינוי עצמי."  אבל אולי, רק אולי, אותם פעילים שמדברים על רצח בעלי החיים כל הזמן, אולי יש סיכוי שהם בעצם דואגים לאותן חיות ולא לעצמם, ואנחנו, אלו שעדיין שבויים בתפישת עולם שלא רואה שום דבר אחר פרט לטובתו של המין האנושי, פשוט לא מסוגלים להבין זאת".

איפה העיתונאי שיכתוב – "שאלתי את סשה בוזו'ר למה הוא לא דואג לבני אדם מסכנים במקום לחיות, ולא רק שהוא נתן לי תשובה ש – מה לעשות, היא נכונה, מה גם שלאחר שבדקתי את מדיניות הכלכלה בכל מה שקשור לגידולים חקלאיים המיועדים להאבסת בעלי החיים אותם אנו אוכלים, גילית שהרבה מהעוני במדינות עולם שלישי נובע מכך שבמדינות עולם ראשון דואגים להאכלתם של מיליארדים של בעלי חיים המיועדים לשחיטה, והאוכל שלהם מגיע מאותן מדינות רעבות, בין השאר. מה גם שכמות המים המיועדת ליבולים חקלאיים המיועדים לפרה אחת, ואז להשקיה של אותה פרה, הופכים את התזונה הבשרית לבזבזנית מאד מבחינת מים, ולכן אפשר לתאר שלפחות אנשים יחסרו מים במידה ונעבור כולנו לתזונה טבעונית.

מה גם שמוזר מאד שאני, עיתונאי שרוצה להיות רציני, הולך לאדם שמשקיע את זמנו וכוחו בעזרה לחלשים ובא אליו בתלונות לפיהן הוא לא עוזר לחלשים אחרים, בזמן שלאנשים שלא עושים שום דבר עבור אף אחד אחר אני לא בא בטענות."

איפה הם העיתונאים האלו?

2 מחשבות על “השאלות הלא נכונות

  1. תגובה ראויה. אך להבא, דע כי תג מחיר אינו ארגון טרור בשום הגדרה, ארגון שמיותר לציין כי כולנו מתעבים אך בעיקר בשל גחמות התקשורת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s