Home

יום אחד החלטנו לעזוב הכל, להיכנס אל תוך המערה אשר מספרים לנו שפעם יצאנו ממנה, להביט בצללים של פסלים שבנו עבורנו ולהאמין שמה שאנחנו רואים אמיתי. כמו שאמר דון דרייפר בסדרה Mad Men, כל מה שאנחנו רוצים זה לשמוע שאנחנו בסדר. זה כל הסיפור. לכן ציירנו את החיות אותן אנו רוצחים, ואפילו הנחנו את הסכין בידן, כמו רוצח המטשטש את עקבותיו על ידי הנחת כלי הרצח בידיו של הקורבן. זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים שהחזיר, התרנגולת והדג יגידו לנו שזה בסדר, לא נגרם נזק, הם סולחים לנו, זה הטבע. כשהתרנגולת האמיתית לא אמרה לנו זאת, נכנסו אל המערה בכעס ופנינו לצללית המחייכת שלה. זה היה יותר קל.

אבל כשנכנסים עמוק אל תוך המערה החשוכה, שאריות האור מבחוץ מסנוורות הרבה יותר כשהן מאירות עלינו מתוך תמונות ששולחים לנו חברים מהעולם האמיתי שמחוץ למערה. שום דבר בתמונה של חזיר אמיתי או תרנגולת אמיתית, אלו שבאמת נרצחים ולא הציורים שלהם, לא אומר לנו שאנחנו בסדר, וזאת בדיוק הסיבה שאנחנו לא יכולים להביט בהם ונותרים כועסים על מי שמראה לנו אותן, כאילו שקיומן של אותן תמונות הוא אשמתו.

בסרט נטוורק מנסה הווארד ביל להעיר את צופיו. I want you to get mad!, הוא קורא. אנחנו חיים את החיים שלנו, בטוחים שכל מה שנעשה סביבנו הוא נכון ומוצדק, וגם אם לא, אנחנו מבצעים את חלקינו בעסקת השטן הזו, משלמים ובולעים את מה שמוכרים לנו, ולא משנה מי מת עבור זה. אנחנו עושים את זה בלי לשאול שאלות, כי אנחנו מקווים שזה אומר שאנחנו בסדר. אבל לא, זה לא בסדר. לא, התרבות שלנו לא בסדר ומה שאנחנו עושים הוא לא בסדר. לא, אנחנו לא בסדר בכלל, אנחנו איומים ונוראים, וגם במעמקי המערה, ישנה נקודה בחלקו האחורי של המוח הכמעט עיוור שלנו שלפעמים, כשאנחנו ישנים, שולחת לנו מסר קצר ולפעמים לא ברור. "משהו פה ממש לא בסדר".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s