Home

בחלק הקודם של טקסט זה הצגתי סדרת הרצאות של ענף החלב שהובאה לידי על ידי האנשים מהבלוג "חלב – עובדות ומיתוסים". רוב ההרצאות סבבו סביב תחזוקת אותן פרות-מכונות אך במקבץ אחד תחת הכותרת "רווחת בעלי החיים" התרכזתי  ומשם אני ממשיך בחלקו השני של ניתוח ההרצאות. שתי הרצאות חשובות נשארו באותו מקבץ, ויש לתת עליהן את הדעת. מי שלא קרא את הטקסט הקודם מוזמן לעשות זאת על מנת להבין את הרקע והקונטקסט לטקסט זה.

אסופת ההרצאות של ענף החלב.

אם ההרצאות הקודמות סיפקו את הרקע להבנת נושא רווחת בעלי החיים, שתי ההרצאות הבאות מנסות להתמודד עם הגאות בידע לגבי מה שבאמת קורה ברפתות. חשוב לשים לב לאופייה של השפה בה משתמשים על מנת לתאר את בעייתם של הרפתנים, שכן עושה רושם שישנם שני עולמות נפרדים זה מזה, העולם המתואר בהרצאה והעולם שברפת. כמו בטקסט הקודם אני מציע לקרוא את אותן הרצאות יחד עם מילותיי לגבי הנאמר בהן.

479714_500534299981994_1679301629_n

המדיה החברתית באינטרנט – א. לניאדו

פרופיל הגולשים העוסקים בנושא מגוון, החל מצעירים (גילאי 15-25) שיחד עם המעבר לאורח חיים צמחוני או טבעוני, עליו הם מספרים בהרחבה, הם נסחפים גם אחר סיפורי ההתעלות בבעלי החיים, עליהם שמעו או ראו באתרים. דרך אמהות ומשפחות צעירות שבעת ביקור ברפת ראו עגל בכלוב וממהרים לדווח על ההתאכזרות לפרות הישראליות ועד לאנשי רוח המגיבים מתוך חוסר הבנה על אירועים שונים הקשורים לענף הבקר לחלב.

לניאדו מסביר, לפני ואחרי פילוח אוכלוסיית הגולשים העוסקים בנושא התעללות בבעלי החיים במשקים, את גודל הבעיה. אם פעם "הכפשות" (תיאור שלו) הגיעו רק מכיוונן של עמותות אנונימוס ושב"י, הרי שכיום כל אחד יכול לספק מידע רב בנושא התעללות בבעלי חיים ואכן רבים עושים זאת. צריך לשים לב שמקרי התעללות לא מוזכרים בהרצאה, כמו גם שלא נטען חד משמעית שאינם קיימים. במקום זאת טוען המרצה שאנשים פרטיים "מסלפים מידע" לגבי "התעללות כביכול". הבעיה לא מתוארת ולא נדרשת לטיפול לרגע, ובמקום זאת מציע לניאדו הצעות על מנת לצמצם את הנזק התדמיתי הנעשה על ידי הגברת ההסברה הנגדית.

הסברה חיובית לטובת עסק הבנוי על גבי ניצול ומוות תמיד תתגלה במערומיה מול עיניים ביקורתיות. אין לחוטף איך להתפאר בפני הקהל בנוגע לשבוייו אלא על ידי הצגת הסורגים המבריקים והאוכל המוגש בצלחות נקיות. בסופו של יום השבויים הם שבויים והחוטף הוא חוטף. לכן אין לחנויות המוכרות בשר אלא לספר כמה הבשר טעים ולהראות ציור של חיה מחייכת בכניסה. לו ינקטו בגישה של אל גאוצ'ו, שהסבירו לקהל שלהם איך הם מכינים עגל חלב, הם יזכו לזעם מצד אלו המשלמים להם.

יצאתי לחפש בלוגים ועמודים של רפתות המנסות למשוך קהל בעזרת תיאור הנעשה בתוכן. אינני יודע אם נוצרו בעקבות קריאה זו ואם יש קשר בין ההרצאה להסברה בה פגשתי, אבל זה לא משנה כל כך מאחר ואין באמת דרך אחרת להציג את הניצול בצורה טובה יותר, וכך הוא מוצג לציבור, בין עם מודעות לדברי לניאדו ובין אם לאו.

בעמוד "תיירות חקלאית", לצד תמונה של נערה המלטפת עגל קשור בכבל, מתוארות בקצרה כל מיני פרוצדורות שכבר שכחנו ממזמן שאינן טבעיות, אינן נוחות, מכאיבות ולא נעימות למראה. גדיעת קרניים, צריבת מספר בכווית קור והפרדת העגל מאימו. עלינו לשים לב שהכותבים בעמוד מעניקים לנו גם סיבה אחת להפרדה של העגל מאימו.

"עם היוולדה, מופרדת העגלה מהאם, לצורך מניעת סיבוכים רפואיים שעלולים להיגרם כתוצאה מהעברת מחלות דרך החלב"

עיניים ביקורתיות צריכות לשאול כיצד הגענו למצב בו תינוק מופרד מאימו על מנת להצילו ממחלות שאולי נמצאות בחלב שלה, זה שמגיע לקהל הצרכנים מאוחר יותר. איפה דבר כזה קורה בטבע?  האם זו הסיבה האמיתית? למי הרפתנים דואגים כאן? לעגל המגיע לשחיטה (לא מוזכר בטקסט)?

צילום מסך מהאתר "תיירות חקלאית"

צילום מסך מהאתר "תיירות חקלאית"

בעמוד תמונות של רפת צבאים, דרך אתר עיתון 'הארץ', החוויה האנושית מוצגת כדרך לעורר סימפטיה עם העבודה הקשה של הרפתנים בהבאת החלב אל המדפים. ניתן לשים לב כיצד הפרה נעלמת אל תוך המכונה והופכת לחלק ממנה באסימילציה שמשכיחה מהצופה שיש פה בעל חיים שצריך לחשוב על ניצולו.

צילום מסך מהכתבה על רפת צבאים

צילום מסך מהכתבה על רפת צבאים

בעמוד הפייסבוק של משק עסיס ניתן לראות שהאטרקציה כבר התערבבה לגמרי עם הזוועה. עגלים בני יומם אשר אמורים להיות עם אמהותיהם מנסים לינוק מאצבעות המבקרים ועגלים עם פציעה מגדיעת הקרניים המנסים להתקרב זה לזה למרות הגדר המפרידה הם רק חלק מהתמונות בהן מתפארים אנשי עסיס. הטקטיקה זהה לזו אותה מבקש לניאדו, הרי לא ניתן להכחיש את ההתעללות, כל שנותר הוא להציג אותה באור מושך ושמח.

הפרדה בין עגלים וגדיעת קרניים תחת הכותרת "אהבה", צילום מסך מעמוד הפייסבוק של משק עסיס

הפרדה בין עגלים וגדיעת קרניים תחת הכותרת "אהבה", צילום מסך מעמוד הפייסבוק של משק עסיס

הפרדת עגל מאימו. העגל מנסה לינוק. צילום מסך מעמוד הפייסבוק של משק עסיס

הפרדת עגל מאימו. העגל מנסה לינוק. צילום מסך מעמוד הפייסבוק של משק עסיס

מי יודע מה טוב לפרה? בין תחושות לעובדות, נ. גלאון.

אל ההרצאה החותמת את מקבץ ההרצאות לגבי הפרות עצמן בתעשיית החלב אפנה על פי החלוקה שלה לקריטריונים אשר הוצגו על ידי גלאון, אך ארצה להתחיל דווקא במשפט האחרון החותם אותה :

"זכותם של העוסקים בגידול בע"ח בישראל יחד עם הווטרינרים ומדעני בע"ח, להגן על זכותם וכושרם לקבוע מה טוב ומה רע, ולאזן את משוואת הכוחות מול לחצי ארגוני צרכנים ו"מגיני" בע"ח."

זו בעצם אמורה הייתה להיות הכותרת של כל הניסיון לאגד את עניין רווחת בעלי החיים וזכויותיהם תחת ענף החלב, זה המנצל כל כך הרבה פרות ועגלים. הקביעה הזו, לפיה המשעבד והמנצל (אני חושב שרפתן נבון אמור להסכים עם הקביעה שזה מה שהוא עושה – משעבד ומנצל), זכותו לנכס אליו את ההחלטה מה טוב ומה לא עבור העבד שלו היא גולת הכותרת של הויכוח בנוגע לאותן פרות ושאר בעלי החיים הכלואים במשק. הצגת הצד המגויס על ידי גלאון למען החלטה מה טוב ומה רע עבור אותן פרות נראה מרשים בהתחלה, מאחר ואלו הוטרינרים והמדענים העומדים לצידו בהחלטה זו, אך מספיק לקרוא את תמלולי ההרצאות שקדמו להרצאה זו, או לצפות בתחקיר כולבוטק לגבי ההתעללות במשחטות תנובה על מנת להבין שגם המדען וגם הוטרינר פועלים על מנת לאפשר חופש תמרון למנצל, לא להגן על המנוצל. איפה הוטרינר או המדען החופשיים מאינטרסים כלכליים של ענף החלב שיטענו שהפרדת עגל בן יומו מאימו היא דבר טוב? איפה אלו שיטענו שניצול הפרה עד שתקרוס הוא דבר טוב למישהו חוץ מרפתן ולצרכן?

אני חוזר לתחילת ההרצאה של זה הרוצה להחליט לבדו מה טוב ומה רע, בעמוד 101.

הציבור – בחלק זה נשאלת שאלת הרקע של אלו הקונים את המוצרים של ענף החלב ומנותקים מידע לגבי הכרוך בהפקת החלב, ועל הרקע ממנו נובעת הדרישה שלהם לשיפור התנאים של בעלי החיים. הדרישה לשיפור התנאים של חיות המשק עלולה לעלות לציבור בעליית מחירים של מוצריהן. כמובן שבענף החלב לא מדברים על סגירת העסק ועצירת הסבל לגמרי, לכן חשוב להבין שבהרצאה בנוגע לרווחת בעלי החיים, כלומר שיפור תנאי השעבוד שלהם, עליית המחירים מהווה גורם משמעותי ביותר. המשוואה הזו כמובן לא מפתיעה, אך עצם החשיבות הכלכלית על פני חשיבותם של בעלי החיים שמה את כל הדיון בנושא רווחת בעלי החיים במשק לצחוק. כל עוד הכסף של המשעבדים, של הצרכנים ושל המדינה חשובים יותר, כל שיח לגבי הנצחת השעבוד אך בשיפור התנאים של המשועבדים הוא חסר טעם ובזבוז של זמן מאחר והוא מדבר על בזבוז כסף.

התקשורת – לא מפתיע שהטענה העיקרית כלפי התקשורת היא שהצגת נושא ההתעללות בבעלי חיים מוצג בצורה לא אובייקטיבית תוך שהיא נטפלת למקרי קיצון שליליים, כדברי מחבר ההרצאה. מובן שמדובר בקריאה ילדותית שכל מבקר ברפת ממוצעת יוכל לראות שאיננה רצינית לאחר שייווכח לתנאי הכליאה של העגלים ולסביבת המחייה של הפרות. מי שיחפש לצפות בקטעי וידאו של פרות המשחקות באחו הפתוח יוכל להבין שלא משנה כמה הרפת נקייה ומטופחת, הפרות לא באמת חיות בה, הן רק מוחזקות בגבולותיה. ישנות, אוכלות, עומדות, נחלבות וחוזר חלילה. מעבר לכך, המצאותם של "מקרי קיצון" צריכה להצביע על בעיה במהותה של הרפת.

הבעיה העיקרית בטענה כנגד התקשורת נמצאת בסוף הפסקה. השאלה הנשאלת שם היא את מי בעצם הבעיה הזו מעניינת, את כלל הציבור או רק את "החלק השבע והעשיר שלו". אכן, הטרגדיה הגדולה של בעלי החיים היא שרוב אלו הלוקחים חלק בניצולם עסוקים בבעיות של עצמם ולא רואים או לא רוצים לראות את אלו אשר גופם מותש בכל יום עד מותם על מנת שתהיה להם ארוחה מסוג מסוים על השולחן. למעשה מנסה מחבר ההרצאה לבטל את ההתגייסות למען זכויותיהם של בעלי החיים מאחר ואת הציבור (אותו הוא הגדיר קודם גם ככה כמנותק ממקורות מזונו) לא מתעניין בנושא זה, כאילו טען שעץ הנופל ביער בלי שיצולם על ידי ערוץ טלוויזיה לא באמת משמיע רעש כשהוא חובט באדמה. במילים אחרות, הסבל קיים גם ללא התקשורת שתסקר אותו בדרכים אלו ואחרות, ועושה רושם שהבעיה המרכזית של הנואם היא החשש שהשכבות החלשות יתחילו להבין את מימדי הסבל הנגרם גם כן. לו חשב אחרת, נושא התקשורת לא היה מעסיק אותו יותר מידי, שכן אנשים שבעים ועשירים, כדבריו, המדברים על נושא זכויות בעלי החיים מבלי ששאר הציבור מתעניין בכך הם לא קבוצה ממנה יש לו ממה לפחד.

תעשייה ומסחר – האם בעצם יש בחלק זה תלונה וכעס על סוחרים ה"מיישרים קו עם התקשורת" ולא משתפים פעולה עם ספקים הפוגעים בבעלי חיים יותר מהמקובל?

המדע – כמה מדענים צריך על מנת לקבוע אם גדיעת קרניים היא התעללות או לא? הנה מתגלה הפער בין הבעיה אליה פונה ענף החלב – רווחתם של בעלי החיים, וההבנה שלו לגבי מהות הבעיה. קשה לכמת סבל, זו המסקנה בחלק זה של ההרצאה, ולכן נותרה מחלוקת לגבי הגיל ורמת האילחוש הנחוצה על מנת לגדוע קרניים של עגל צעיר. המדע המגויס למשימה זו בכלל לא מתעסק עם עצם היותה של הגדיעה התעללות, ורק מחפש את התשובה לשאלה מתי ואיך ניתן לבצע את אותה פגיעה כואבת. מסקנת הדובר היא שקשה לאמת נתונים בעזרת המדע, ויש לסמוך על הבנה אישית של הרפתן. בינתיים אני אצטט שני תיאורים המצוינים בספר דיאטת השלום העולמי, על מנת שאלו שאינם מדענים יבינו באיזה תהליך מדובר בדיוק.

מתוך ספר לימוד מודרני על ניהול מחלבה:

". . . הנח את העֶגלה על צִדה ושים את הברך שלך על הצוואר. . . מסיר הקרניים צריך להישאר על הבליטה בערך חמש עד עשרים שניות. הזמן ייראה ארוך יותר, בגלל השילוב של חוסר הנעימות של שריפת שיער והעגלה הנאבקת. . . הסרת הקרניים הושלמה. . . כאשר אתה שומע קול חריקה ומסיר הקרניים נוטה לצידו. זהו הצליל של שפשוף קצה מסיר הקרניים כנגד עצם הגולגולת."

לדברי תעשיית החלב, בערך חצי מהעגלות נולדות עם "יותר מדי" פטמות על העטינים שלהן, ופטמות נוספות אלו, אשר הן "מכוערות" ועלולות להפריע למכונות החליבה החשמליות, מוסרות מהעגלות ללא הרדמה, כמתואר שוב בספר הלימוד המודרני לניהול המחלבה:

"…תפוס את הפטמה בין האגודל לאצבע. אפילו בעגלות קטנות, אספקת העצבים לפטמות שלהן כבר מפותחת. ודא שהעגלה קשורה היטב לפני שתמשיך. משוך כלפי חוץ את הפטמה וגזור חתיכה נדיבה עם המספריים."

הפסקאות המדברות על המגדלים ועל הווטרינריה מציגות את הגופים הללו כאלו הצריכים לקבל את המרות ואת המילה האחרונה לגבי רווחתם של בעלי החיים, הם ולא אף גוף חיצוני אחר נטול אינטרסים מלבד רווחתם של אותם בעלי חיים. העובדה שפרות חולבות עתידן להישחט כמו העגלים הזכרים הנולדים להן מראה שאין הבנה אמיתית למצוקתן של אותן חיות, אלא אהבה למכונה כל עוד יש בה שימוש, ונתינת ההחלטה בנוגע לרווחה לגוף שלא מכיר בצורך ברווחה היא מסוכנת ביותר.

ומה הלאה? ההרצאה נחתמת בתיאור הפחד הגדול של אלו שאומרים שהם אלו שצריכים לדאוג לפרות ולא מישהו אחר, מפני אי אילו גזרות חדשות שעלולות לנחות על ראשם ולפגוע להם בעבודתם. "היעד הבא יכול להיות דרישה למנוע מפרות לרבוץ על פרשן", כך כתוב. כמה אפשר לסמוך על מישהו שידאג לרווחת עבדיו אם הוא מפחד מהרגע בו יאלץ לתת להם לחיות על מצע שאיננו ערימות צואה? כמו ההרצאה הקודמת, גם ההרצאה הזו בעצם מראה לנו את הכוונה האמיתית מאחורי הפנייה של ענף החלב לנושא רווחת בעלי החיים. לא האופן בו מעודדים ומייעלים את רווחת המשועבדים הוא הנושא, אלא האופן בו נלחמים בכוונה לשפר את תנאי הפרות והאופן בו משיבים מלחמה לאלו שרוצים לעשות זאת.

פרות נאלצות לרבוץ על צואתן. צילום מסך מאתר תפוז, ביקור ברפת בכפר יחזקאל.

פרות נאלצות לרבוץ על צואתן. צילום מסך מאתר תפוז, ביקור ברפת בכפר יחזקאל.

התחלתי את הטקסט הקודם עם רפרנס לנושא העבדות ואני חוזר אליו עכשיו. גם את העבדים ניסו לכבול בשרשראות קצת יותר קלות וקצת יותר נוצצות על מנת שירגישו טוב יותר וישארו עבדים, אך אותם אנשים ששיחררו אותם לבסוף לא הסתפקו בפשרה מסוג זה.  הנסיון של ענף החלב לטפל בעצמו בבעיות הרווחה של הפרות קורס אל תוך עצמו מאחר ולא רק שהוא אינו מכיר בניצול עבדיו ובצורך לעצור את אותו הניצול, הוא מלכתחילה (כפי שראינו בהגדרת הזכויות של בעלי החיים במשק) שם את זכויותיו (הכלכליות, בין השאר) מעל לזכויות בעל החיים. אסופת הטקסטים הזו מראה באופן ברור שאין מקום לרווחת בעלי חיים ושאין דבר כזה רווחת בעלי חיים כל עוד אותם בעלי חיים מנוצלים, בעיקר אם הם מנוצלים עבור כסף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s