Home

זוכרים את צילומיו של רונן בר ששודרו בכתבה של כולבוטק? הרעש סביב אותם גילויים (גילויים עבור אלו שלא יודעים על המתרחש ברפתות, דירים, לולים וכמובן במשחטות) עדיין מהדהד בתיבת התהודה שבין אוזניהם של הרבה מאד אנשים אשר צפו בטלוויזיה ברגע בו הוחלט שצריך לדבר על סבלם של בעלי החיים. כתבות נוספות בערוצים נוספים הראו שההתעללות היא לא נקודתית וקוראת בעוד מקומות רבים. מי שרק יחפש ברשת חומרים נוספים יראה במהרה שלעומת סיפורים אחרים שמתרחשים סביבנו, מה שעוללו לאותם עגלים הוא כמעט זניח. לא דובר על השחיטה, שתמיד מופרדת מההתעללות הקודמת לה, אבל הקשר בין שתי הפעולות מחלחל לאנשים, לא לכולם, ומוצא לאיטו את  דרכו אל ליבם.

מלחמת העולם בנוגע לניצול והרג מתועש של כמאה וחמישים מליארדים של בעלי חיים מסביב לעולם בכל שנה מתבצעת בקרבות ולא במציאת הכפתור שיפסיק הכל בן רגע. מהלכים בודדים של צד א' זוכים לתגובה נקודתית של צד ב', ומעבר לראייה היותר רחבה הנחוצה בניהול המלחמה נגד השוחט, צריך לראות גם את המיקרו ותועלתו. התחקיר ששודר בכלבוטק אולי, אני מקווה, גרם לאנשים לנטוש את צריכת הבשר, אבל הוא כן גרם נזק מתמשך לאדום אדום וכאן חשיבותו. אף פרה שעברה התעללות לא ניצלה בזכותו, אך פרות אחרות ינצלו כאשר אנשים יפסיקו לקנות את בשרן.

העימות בין אורי שביט ומפטמת האווזים מזל ואחנון

אחד הנצחונות הגדולים באותם קרבות קטנים בעבר היה מול תעשיית פיטום האווזים, והנה הטלפון מצלצל ובת זוגי אורי שביט מוזמנת לתוכנית 'העולם הבוקר' על מנת להתעמת בשידור עם מזל ואחנון, מפטמת אווזים שדורשת יחד עם בעלה מבית המשפט להתיר להם להמשיך בעבודתם מאחר והם משתמשים במתודה קצת שונה לפיטום האווזים המוחזקים אצלם. את הויכוח בין שביט וואחנון ניתן לראות בלינק שמעל לפסקה זו, וכאן אוסיף את מה שכבר כתבתי על העימות שלי מול בעלה שדאג שלא יהיה רגע משעמם גם מחוץ לשידור :

תוך כדי שהמפטם ואחנון צועק עלי, הצלחתי לצלם את השידור מאחת הטלוויזיות.

תוך כדי שהמפטם ואחנון צועק עלי, הצלחתי לצלם את השידור מאחת הטלוויזיות.

 עוד לפני השידור נכנסו המפטמת והמפטם אל חדר ההמתנה. לא שמתי לב לכך, אך אורי אמרה לי שהוא מייד הצביע עלינו ואמר לאשתו "הנה, זה הם". הם התיישבו וארבעתנו ניהלנו מלחמה קרה של שקט מתוח. כשמפטמת האווזים נכנסה לאולפן יחד עם אורי התחיל המפטם להטיח בי האשמות. לא התעניינתי במה שהיה לו לומר מאחר ועיקר דבריו היה חשיבותה של ההכנסה הכספית על חשבון התעללות בעלי חיים. שאלתי אותו איזה צליל עושה צינור האוויר הדחוס כשהוא דוחף אותו לגרון האווז, והוא אפילו שמח לענות. הוא רצה ללחוץ את ידי, ביקש להתחבק איתי והדגיש – "אפילו שאני לא הומו, לא שיש לי משהו נגד".לא שיתפתי פעולה וכשקרא לי "אחי" הדגשתי שאנחנו לא אחים. לאחר שהאשים אותי שאני שונא אדם (לא בגלל החיבוק, בגלל שאני לא רוצה שיעבוד איפה שהוא עובד) והתחיל להרים את קולו. ניסיתי להסביר לו על הסבל של בעלי החיים שחשוב יותר מרווח כלכלי ושמעתי הרצאה על כך שלבעלי חיים אין נשמה. ביקשתי הוכחה כתובה לכך והופניתי, איך לא, לתנ"ך. שאלתי אם זה המקור, התשובה הייתה חיובית. וידאתי שאכן מדובר באותו ספר שמתיר סקילה למוות של נשים נואפות, תשובה חיובית.

בערך ברגע הזה נכנס לחדר קובי מחט, שבעדינות ובחן ניסה להרגיע את הטונים. "אין לי מושג על מה אתם מדברים, אבל לפעמים אנחנו מתרגשים ומעלים את הטונים וזה קצת לא נעים לאחרים". מפטם האווזים התחיל להטיח במחט סעיפים מחוקי צער בעלי חיים ולקח זמן רב עד שהצלחנו, קובי מחט ואני, להסביר לאותו מפטם מפוטם שאין למחט מושג מי הוא ועל מה הוא מדבר. כדי להשקיט את הרוחות קובי מחט הציג לנו את הצלם אלכס ליבק שבדיוק נכנס לחדר. שמחתי להכירו וסיפרתי לו שיש לנו ספר צילומים שלו בכיתה בה אני מלמד, ודיברנו קצת על לימודי האמנות בבית הספר. הייתה שיחה קצרה ונעימה. השידור התחיל, ביקשתי את סליחתו של ליבק וניגשתי אל הטלוויזיה.

חשבתי שאוכל לשמוע את הדיון באולפן, טעיתי.

 המפטם, זה שרוצה להיות אחי, ניתב את האנרגיות שלו בין האשמות בדבר שנאת האדם שלי ותשבוחות לאשתו שמשתלטת על הויכוח ולא נותנת לאורי לדבר. כשניסיתי לברר איך אהבת האדם שלהם מתחברת להפרעות של המפטמת בראיון וזכיתי לשמוע שאותה הוא אוהב יותר, אז זה בסדר.

 המפטם ממשיך וממשיך, ואני שומע שאברי מקריא דברים שכתבתי על קיר התוכנית שלו לפני שיצאנו הביתה. ביקשתי שאותו מפטם יקשיב רגע למה שמסופר. הוא הקשיב, אך לא התרשם. אין לבעלי חיים נשמה, הרי. אלו הדברים –

 ——-

פעם בחודש בערך היינו שוחטים אווז… 150 האווזים תמיד ידעו שמשהו נורא קורה. הם נהגו להתגודד אז בפינה המרוחקת של המתבן ולברוח באימה כשהתקרבתי. ואז הייתי תופס אחד ונושא אותו צורח ונאבק בזרועותיי. פעמים רבות אווז אחד היה ניתק מן הלהקה אחוזת האימה וצועד לעברי בחשש. זה היה בן-הזוג או בת-הזוג של האווז שבזרועותיי והוא היה ניגש ממש עד אליי, מגעגע את מחאתו. הוא היה מוטרף מפחד, ובכל זאת נחוש לא לנטוש את בן/בת-זוגו ולעודד אותו/ה.

~ניקולס ד' קריסטוף, בעל טור בניו יורק טיימס, מתאר את חוויותיו של ילד בן עשר במשק חי.

——-

 כבר לא הצלחתי לשמוע את שאר הדיון. המפטם צעק וצעק, הודיע איך הוא אוהב בעלי חיים, הודיע איך אני שונא בני אדם וביקש שנלחץ ידיים. המצב נעשה חמור יותר כשאורי יצאה וזוג המפטמים המפוטמים התחילו לצעוק על שנינו, תוך האשמות ובקשות נוספות ללחוץ את ידיהם. בויכוח באולפן, עוד הספקתי לשמוע, אמרה המפטמת שהם לא קיבלו פיצוי על הפסקת עבודתם בזמנו. כשהיא יצאה היא הוסיפה עוד מילה. היא לא קיבלה פיצוי *הולם*. יחי ההבדל הקטן. מצאה לה בן זוג מתאים, עושה רושם, שניסה להסביר לי כמה דקות קודם לכן שפיטום אווז דומה להאכלת תינוק בבקבוק.

 עוד דבר אמר לי אותו מפטם במהלך הדיון באולפן, שיש לו כרגע מצלמות שמצלמות 400 אווזים וברווזים במחבוא תת קרקעי בו הוא מחזיק אותם. קצת אחר כך, שהגיעו אנשים על מנת להשקיט את ההמולה, יחד עם מאבטח שהוציא את המפטם החוצה, שאלתי אותו – תגיד, האווזים שאתה מחזיק במחבוא תת קרקעי, הם ראו אי פעם אור שמש?

 "לא", ענה לי בחיוך המפטם המפוטם אוהב בעלי החיים שרוצה להיות אחי. "לא ראו".

כשהמלחמה לשחרור בעלי החיים מתבצעת על ידי הפצה והצפה של מודעות, הנשק של התאגידים המרכיבים את תעשיית המוות הזו יהיה בהגבלתה של המודעות. ישנן דרכים רבות לעשות זאת. משחקים שנשלחים ממועצת החלב לגני הילדים על מנת להשריש מגיל צעיר שאנו צריכים מוצרי חלב על מנת להיות בריאים הם דוגמא אחת. הזמנת משפחות לרפת על מנת ללטף עגלים ולשתות את החלב שהם לעולם לא יטעמו מבלי לספר לילדים המבקרים מה יעלה בגורלם של העגלים היא דוגמא נוספת. אלו דוגמאות של חינוך מטעה שמגיע מהתאגיד לצרכן ולצרכן העתידי שלו. אופן נוסף בו מתבצעת המלחמה הזו הוא השתקת קולו של הצד השני, זה שפוגע בתעשייה.

 תלמידה שלי שאלה אותי כמה זמן אני טבעוני וכשעניתי לה היא שאלה אם זה בגלל "ההרצאה של הטרוריסט המטורף הזה שרצה ברשת?". אמרתי שזה לא בגללו (יותר נכון, לא בזכותו), ושאלתי אם היא יודעת למה הוא נחשב לטרוריסט. התשובה שלה הייתה – "כן, כי הוא אומר לאנשים להיות טבעונים וזה לא בריא".

תיקנתי אותה בקצרה ואמרתי שזה לא נכון שטבעונות זה לא בריא, אבל הרבה יותר חשוב היה לי, במטרה להראות איך כולנו כלואים בתוך הגדרות מטופשות מבלי לשאול מי נתן את אותן ולמה, לדבר על הטרוריזם.

הסברתי לה שזה לא נכון. סיפרתי לה שיורופסקי פרץ לחווה שגידלה חורפנים ושחרר אותם. הסברתי שלאותם חורפנים שוברים את המפרקת כדי לעשות מהם מעילים. היא הסתכלה עלי במבט שהיו בו אכזבה, זלזול ובלבול.  "בגלל השטות הזאת אומרים עליו שהוא טרוריסט?", היא שאלה.

התיוג כטרוריסט לכל מי שפוגע בתעשייה הגדולה הניזונה ממוות של אחרים הוא האופן המובהק בו ניתן להוקיע אנשים אשר כל שעשו היה להציל חיים. לו החורפנים הללו לא היו יצורים חיים אלא שטרות של כסף, ולו הכלא שלהם לא היה כלא אלא בית של מישהו, הרי אז יורופסקי היה גנב. עלינו לשאול עצמנו איזה פרט במשוואה בה הוא לקח חלק הפך אותו לטרוריסט. כמובן, אל לנו להתבלבל ולחשוב שהוא גנב. הוא לא לקח איתו אף אחד מהחורפנים.

לינק לכתבה המלאה בהמשך

לינק לכתבה המלאה בהמשך

השימוש בפחד האופנתי של הציבור מטרוריסטים הוא חזית אחת של אותם תאגידים בעלי לוביזם משומן וחזק, והנה חזית נוספת- איסור על תיעוד הפשעים המתבצעים בבתי כלא ומחנות המוות של בעלי החיים. על הצרכנים הקונים מוצרים מן המתים לשאול עצמם מאיפה מגיעה הנכונות להסתיר מהם כאלו זוועות ומדוע היא מאושרת בכלל. הצעד הבא במלחמה להגנה על הרצח המתועש הוא לא רק להשתיק את הנרצחים, אלא גם להשתיק את אלו המנסים להראות שאותם שוחטים נוקטים באמצעים לא חוקיים כנגד שבוייהם. האם אתם מעיזים לדמיין את מחבואו התת קרקעי של מפטם האווזים אם חוק שכזה, המשתיק תיעוד של פשעים, יכנס לתוקף בארץ?

לכתבה המלאה 

בסוף הספר '1984' מוסברת בפירוט התוכנית להעלמת כל אפשרות לדבר או אפילו לחשוב על התנגדות למשטר האימה עליו מספר אורוול. המתודה דומה מאד למה שאנחנו רואים כאן. מצד אחד שינוי השפה של התושבים והנדסה זהירה ויסודית של דרך החשיבה שלהם (כמו בדוגמת המשחקים הנשלחים לגנים) ומצד שני עונשים והעלמת כל אפשרות לגלות כתם כלשהו בבגדיו של השוחט. תארו לעצמכם את הסיכוי להסביר למישהו על הסבל הנוראי הנגרם בתעשיות הבשר, חלב וביצים כשאין לך בכלל את הכלים לעשות זאת. לשם הרוח אותה עושים התאגידים נושבת, ומכאן החשיבות של כל קרב קטן, כל ניצחון קטן, כל תיעוד על גבי תמונה, סאונד או וידאו וכל גרגיר חול הנזרק על מצחו של הענק.

מחשבה אחת על “בואו לא נפטפט על יאוש

  1. פינגבק: הצדק טורף את ילדיו | על ארבעה סוסים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s