Home

על ההבדל בין המעמד בו עומד המינוטאור ובין המעמד בו עומד השור.

 

בדידות

תמונות נוספות של שוורים ומפלצות ניתן לראות בחיצה על משפט זה.

את התמונה הזו ראיתי בעמוד של אישה יקרה בשם רימונה, ואת הכותרת שנתנה לתמונה לא אשכח. בדידות. הכי בדידות בעולם. התבוננתי בשור שבתמונה, עומד לבדו, מול אינספור מפלצות אשר רק מחכות להשתעשע ממותו. פעם כאשר התווכחתי עם מספר חובבים של משחק נוראי זה הבנתי מהם שזה בכלל לא תחרות בין אדם ושור. רק בני אדם משתתפים בתחרות זו על פי אותם אנשים. עד כדי כך גרועה היהירות שלנו.

 התכוונתי לכתוב שמדובר באחד הסיפורים האהובים עלי מבין אלו שנכתבו על ידי חורחה לואיס בורחס, אשר חברתי הטובה איקי מסרה לי למשמר את מיטב ספריו לא מזמן, זאת בנוסף למעט שכבר היו בביתי קודם לכן, אך זה לא יהיה ניסוח מדויק. סיפוריו המדהימים מפעימים אותי בכל פעם מחדש, וזהו פשוט אחד הסיפורים שאני זוכר יותר מהשאר, ויש לכך סיבה. בסיפורו "ביתו של אסטריון", אשר לקוח מהספר "האלף", מתאר בורחס את חייו של המינוטאור, אותו יצור מיתי, חציו אדם וחציו שור, הלקוח מסיפורי המיתולוגיה היוונית. חיפשתי ולא מצאתי את הסיפור ברשת, אך אצטט את תחילתו. מקוראי שלא מכירים אותו אבקש לחפש את אחד מספריו ולרכוש אותו ללא דיחוי, והנה בינתיים –

 ביתו של אסטריון

"אני יודע שמאשימים אותי ביוהרה, ואולי בשנאת אדם, ואולי בשגעון. האשמות אלה (שעליהן אעניש בבוא העת) נלעגות. נכון שאינני יוצא מפתח ביתי, אך נכון גם ששעריו (שמספרם אינסופי) פתוחים יומם ולילה לפני בני האדם והחיות כאחד. ייכנס כל החפץ בכך. הנכנס לא ימצא כאן קישוטים נשיים ולא את פארם המוזר של ארמונות, אך שלווה ובדידות – כן. ועוד ימצא בית שאין דוגמתו עלי אדמות. (שקר בפי הטוענים שבמצרים יש דומה לו.) אפילו המלעיזים יודו כי אין בבית ולו רהיט אחד. בדותה מגוחכת אחרת היא שאני, אסטריון, אסיר. כלום עלי לחזור ולומר ששום שער אינו נעול, כלום עלי להוסיף שאין פה אף מנעול אחד? "

 (מתוך "האלף", הספרייה החדשה)

 בורחס מספר את סיפור המינוטאור מנקודת המבט של אותו יצור מופלא. גם בפסקה קטנה זו, ובטח שבשאר הסיפור הקצר, אנו מבינים באיזו בדידות הוא חי, ומחכה לרגע בו יגיע קיצו. הנה סופו של הסיפור המרגש הזה –

" (…) אחת לתשע שנים נכנסים לבית תשעה אנשים כדי שאשחרר אותם מכל רע. אני שומע את צעדיהם או את קולם בעומק מבואות האבן ואני אץ בשמחה לחפשם. הטקס אורך דקות ספורות. בזה אחר זה הם נופלים מבלי שידי יגואלו בדם. הם נשארים באשר נפלו, וגוויותיהם מסייעות להבדיל בין מבוי למבוי. איני יודע מי הם, אך אני יודע שאחד מהם התנבא, ברגע מותו, שיום אחד יבוא אלי גואל. מאז אין הבדידות מציקה לי, שהרי אני יודע כי גואלי חי ולבסוף יקום מן האבק. אילו הגיעו לאוזני כל הרחשים בעולם, הייתי יכול לשמוע את קול פעמיו. הלוואי וישאני למקום שיש בו פחות מבואות ופחות שערים. מה תהיה דמות גואלי, אני תוהה. האם יהיה אדם או פר? האם יהיה פר שפניו פני אנוש? או שיהיה כמוני?

             שמש הבוקר ריצדה על פני חרב הארד. לא נותר עליה אף שמץ של דם. "היית מאמינה, אריאדנה?" אמר תסיאוס. "המינוטאורוס כמעט לא התגונן". "

מתוך המצב המתואר גם בהיותו הופכי לאימה המתחוללת במלחמות השוורים, ניתן להזדהות עם הבדידות העצומה. כשהייתי ילד היה זה הסיפור שהכי אהבתי מתוך המיתולוגיה היוונית, על המינוטאור ותזיאוס. בראשי דמיינתי את מקום מגוריו של המינוטאור, כפי שהוא מתואר בסיפור – מבוך מתפתל ואינסופי אשר כל הנכנס יתקשה מאד לצאת ממנו. מבוך זה עתיד להופיע במספר מוקדים תרבותיים רבים. עליסה תמצא דומה לו בארץ הפלאות, דיוויד בואי ישחק את מלך הגובלינים בסרט הקאלט "הלבירינת", ואני אוסיף גם את הסרט "המבוך של פאן", בין שלל דוגמאות אחרות שבוודאי שכחתי. בני האדם, שנוטרים טינה לשאר ממלכת החי על שהם עצמם נטשו את דרכיה, מענישים את המינוטאור באופן דומה בו סדאם הוענש עם תפיסתו, על ידי תיעוד גלובלי של בדיקת שיניו והצגתו בחוחלשתו בפומבי. השור נלקח מהמבוך, ומוצג בחלל הפתוח מול קהל מעוות וצמא לדם, ושם ימצא את מותו. רחוק ומנותק מהעולם, אך מתועד ומופץ לכל עבר.

 עד שמשחק זה (שעלינו לשלול כל קשר שלו למונח "ספורט", יחד עם כל שאר הענפים בהם כלולים בעלי חיים) לא יכחד, אנו צריכים לזכור שהשור הוא חלק ממנו. כאשר אני קורא חדשות, בעיקר באתרים באנגלית, אני מחפש ידיעות לגבי מקרים בהם שור פגע בגלדיאטור שנשלח להרגו, או בקהל, ואני שולח מייל או למארגנים או, במידת האפשר, לגלדיאטור, ובו אני מביע את שביעות רצוני. אם אכן מדובר בתחרות כפי שאנשים אלו טוענים, אז אני לוקח את הצד השני ומעודד אותו כשהוא מנצח.

הנה רשימה של גלדיאטורים אשר מתו על ידי שוורים, ושמות השוורים כמובן, שמצאתי באתר הזה

– 11th May 1801 – José Delgado ("Pepe Hillo"),
killed by the bull Barbudo.

– 20th April 1862 – José Rodríguez ("Pepete"),
killed by the bull Jocinero.

– 16th May 1920 – José Gómez ("Joselito"),
killed by the bull Bailador.

– 7th May 1922 – Manuel Granero,
killed by the bull Pocapena.

– 11th August 1934 – Ignacio Sánchez Mejías,
killed by the bull Granadino.

– 28th August 1947 – Manuel Rodríguez Sánchez ("Manolete"),
killed by the bull Islero.

– 26th September 1984 – Francisco Rivera ("Paquirri"),
killed by the bull Avispado.

– 30th August 1985 – José Cubero ("Yiyo"),
killed by the bull Burlero.

 כמובן שיש את המקרה המפורסם יותר של אופיפרו, בכתבה הזו.

 

ולבסוף, סיום קצת יותר בומבסטי. –

 

 גם אם נסכים עם כל רצח הקשור לתעשיית הבשר ונאמין לטענה בדבר הישרדות ובריאות, פה אנו עומדים מול רצון מזוקק לדם ואלימות. כאשר האדם מנצח, הוא זוכה לתשואות אין קץ. הגיע הזמן שכשהשור מנצח, כל עוד הוא כלוא במערכת האיומה הזו, יזכה גם הוא בקצת כבוד.

 את הטקסט הזה כתבתי ברציפות ומבלי לעצור לרגע. לפני שהתחלתי לכתוב נכנסתי לאתר adaptt.org , בו מופעל אוטומאטית מונה הסופר את מספרי הנרצחים בתעשיית הבשר. בזמן בו ישבתי בביתי וכתבתי נרצחו מעל שלושת אלפים שוורים, פרות ועגלים עבור בשרם. כולם מתו לבדם.

3 מחשבות על “מותו של אסטריון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s