Home

כשהייתי ילד שמחתי ללכת עם אימי לקניות בסופר מרקט הקרוב. בערך המרכזו היתה בריכה לא עמוקה אשר תמיד שמחתי להתעכב על ידה ולהתבונן בשמחה בדגי הקרפיון ששחו בה. גם כילד אוכל בשר אני זוכר שלא הבנתי מה פשר האטרקציה הזו שבלב מרכז קניות האוכל הזה, ולא קישרתי את חיוכה הכפוי של אימי אשר ביקשה שנתרחק מאותה בריכה.

היום בו הבנתי את משמעותה של אותה בריכה היה כשכבר נשלחתי לבדי אל אותו הסופר מרקט על מנת לקנות לחם לבית הספר. בתור מלפני עמד אישה מבוגרת עם אחד הדגים עטוף בשקית. לפתע הדג קפץ, במאבק אחרון לנשום. אותה אישה הניפה אותו ודפקה אותו בחוזקה על הדלפק. הוא הפסיק לזוז. גם אני.

ישנה שאלה הנשאלת בתמונה שאולי כבר ראיתם באינטרנט והיא שואלת באיזה גיל איבדתם את החמלה. אינני חושב שזה המצב באופן גורף. אדייק בדברי – כמובן שיהיה זה בזבוז זמן לחפש אחר חמלה בבית מטבחיים, אבל לציבור עדיין יש חמלה ועל אותם בעלי מקצוע ותאגידים אשר מרוויחים מרצח וסבל לדעת לאלף את אותה חמלה כדרכם. עליה להישאר קיימת על מנת שהסדר יישאר ועל מנת שהשקט הנפשי שלנו כיצורים החושבים עצמם למוסריים ישרוד, אך עליה לעבור בנקודה מסוימת מהקו הריאליסטי אל הקו הווירטואלי על מנת לא להפריע לדרך החיים שהתוו לנו מלמעלה.

 

אז החיבה לדג החי צריכה להשתנות לחיבה לדג המחייך בלוגו של מסעדת דגים. פרה מחייכת משווקת חלב ושור חזק מסמן לנו רשת המבורגרים. הרי אף מפרסם לא יחשוב לרגע שנגלה איזו אמפטיה לדייג, שוחט או רפתן שיצויר על לוגו של עסק המרוויח מסבל ורוצה לשדר אמינות ויושר פנימי. מי שסוחט הכי הרבה רגש הוא בעל החיים, וציור של אחד כזה יהיה הרבה יותר אמין מצילום אמין של אותו בעל חיים ותפקידו המפורש באותו עסק.

 המרה כזו של המקרבן בקורבן נמצאת גם על גבי אותם קרטונים של המותג המכובס "ביצי חופש". שימו לב בבקשה שלא רואים את אותן תרנגולות חופשיות במרחב האמיתי שלהן, ובמקום זאת עלינו להסתפק בגרפיקה המשלבת דימוי של תרנגולות על גבי ציור של שדה ירוק. מעבר לחשד הסביר שמדובר אולי בהונאה (אשמח לדעת שלא כך הדבר), אותן עסקים של "ביצי חופש" צריכים להתיישר עם האג'נדה הגורפת לפיה החיבה כלפי בעלי חיים צריכה לעבור אל הווירטואלי ואל התיאוריה, חלילה לא לאסירים של אותן חברות.

 

(אורי שביט צילמה והביאה לידיעתי)

הגדילו לעשות, לדעתי, האנשים בארגון איל"ף התומך בניסויים בבעלי חיים, כשאצלם בלוגו מחייכת ארנבת. אינני יודע האם מדובר בהונאה זולה או בחוסר מוחלט של מודעות, אך גם אותו ארגון מעדיף, כנראה, להראות ארנבת חייכנית במקום ילד חייכן שהבריא.  אם כבר פרופגנדה, אז כזו שנוגעת ברגשות העמוקים והחבויים שלנו, אלו שגרמו לנו לכבד את שותפינו לעולם. פעם, כשהיינו קטנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s