Home

בספרו "אי ציות אזרחי" של הנרי דויד ת'ורו מוזכר תיאור גרוטסקי וכמעט מצחיק ובו אנשים אשר ביום העצמאות יעצרו לרגע את מאבקם בשלשלאות המכבידות על גופם, ויחגגו את עצמאותם ולמחרת ישובו אל עבדותם כדרך השגרה. תמונה זו איננה רחוקה מהאמת. במדינה הנאבקת על חייה, חיי החברה שבה ורווחת תושביה עוצרים כל נסיון לפתור את הבעיות הכלכליות כשמגיע יום העצמאות וחוגגים אותו בצורה הכי מרהיבה שאפשר. מדוע זה כך? כי אנחנו חיים כבר שנים רבות בעולם בו הסמל והסמליות הרבה יותר חושבים מהמקור, מהמציאות. רבים וטובים בהרבה ממני כבר כתבו על כך ספרים שלמים, אז לא ארחיב בנושא זה ורק אטען (גם כאן אינני הראשון, ואמליץ לקרוא את דבריו של ז'אן בודריאר בנושא) שגם נושא השואה לוקה בפגם זה.

לא אתחנף לקוראי ואספר כמה חשוב יום השואה. אנחנו כולנו יודעים זאת ואני מאמין שכל מתווכח שפוי יודע בתוך תוכו שאף אחד לא מזלזל ביום השואה או בארוע עצמו. אני רק אכתוב שכל מה שאני הולך לציין בטקסט זה איננו מזלזל בשואה אפילו לא לרגע, אלא להיפך, מציין את הארוע הרצחני כנקודה איומה בהיסטוריה. נקודה איומה, אך לא ייחודית.

נכון לרגע זה לא שמעתי אף טיעון הגיוני ומנומק מדוע לא ניתן להשוות את השואה לרצח היום יומי של מליונים רבים הרבה יותר של בעלי חיים. כן, המספרים שונים, ובהרבה. כשישה מליון בעלי חיים נרצחים בכל שעה ברחבי העולם, כך שאפילו יום סתמי אחד טומן בחובו מספר קורבנות גבוה בהרבה יותר ממספר היהודים שאנו זוכרים, ובכל זאת אנו נתייחס לרצח המתועש של בעלי החיים, גם אם נסכים שהוא נוראי, כאל מקרה בעל חשיבות פחותה. האם יש נימוק שיצדיק זאת? אינני מוצא אחד.

כששמעתי שבעיתון מעריב מתפרסמת כתבה המשבחת את דנה וייס בראיונה עם גארי יורופסקי, ותוקפת את האנלוגיה לשואה באותה הזדמנות, שמחתי. שמחתי לאתגר, קיוויתי שמישהו יקום ויוכיח, יצביע ויסביר מדוע ההשוואה הזו טיפשית. מכתבתו של אלקנה שור רק התאכזבתי.  מדובר באוסף משפטים שרק תוקף את  ההשוואה לשואה על בסיס רגשי ואיננו מספק שום כלי הגיוני שיתמוך בטענה זו.  כל קורא סביר, גם המתעלל הכי גדול בבעלי חיים, צריך לשים לב שהכתבה הבאה הולכת להיות תעמולה, ועוד תעמולה זולה, כבר מהמשפט הראשון הטוען שאין חשיבות לפעילותו של יורופסקי למען בעלי חיים, והרבה יותר חשובה הטענה  שהוא ליצן. גם אם ליצן, גם אם רשע מרשע וגם אם טרוריסט, אני חושב שכל אדם שקול יסכים שלפחות על פי עשייתו, יורופסקי עשה יותר למען בעלי חיים מאשר רובינו, ובטח יותר מאשר שעשה למען טרוריזם או להטוטנות וליצנות. קראתי ועיקמתי את פניי, אך המשכתי הלאה אל תוך שיטפון של כעס על ההשוואה של בעלי חיים לנרצחים בשואה. אינני מכיר אתכם אך אני יודע שכשאני כועס על דברים שאמר מישהו אחר אני לא יכול להתאפק ודורש לתקן אותו. תיקון מבצעים בעזרת הבאת טיעון נגד משכנע, לא על ידי חזרה על דבריו בכעס. מדוע, אלקנה? מדוע לא ניתן להשוות את הרצח המתועש של כמעט שישים מליארד בעלי חיים בשנה אחת לשואת היהודים? אלו שאנו מספרים עליהם שנלקחו על ידי הנאצים "כצאן לטבח"? מאיפה ההשוואה של ביטוי זה מגיעה, מר שור? מי קדם למי?  לא, לא צריך לקיים את מצעד החיים בחנויות זוגלובק. אבל ישנן הרבה מאד משחטות הממוקמות לא כל כך רחוק ממקום מגוריהם של בני אדם שאם תספר להם בדיוק מה קורה בתוך המשחטה הם לא יאמינו, קצת בדומה לאלו שלא היו מאמינים שרצח תעשייתי של בני אדם מתקיים לא רחוק מהם.

 ישנם סיפורים רבים על אלו שנרצחו בשואה. אנו מכירים את הסיפורים הללו בזכות הניצולים שזכו לצאת לחופשי ולספר על מה שעבר עליהם ועל חבריהם. יהיה זה טיפשי לחשוב שאנו מכירים את כל הסיפורים לגבי כל מה שקרה, הרי. אוכלוסיות שלמות נמחקו מבלי שיכלו להוציא עדויות החוצה, ואצל בעלי החיים המצב הרבה יותר גרוע כי מעטים מהם מצליחים לברוח מהמערכת המשומנת של דם, זעזוע ודמעות, וגם אם יברחו אין להם איך לספר. מי שכן מספרים הם אנשים המצליחים לצלם ולתעד אירועים הקורים בתוך התחום השחור משחור של תעשיית הבשר, החלב או הביצים.  ישנן מדינות בהן אפילו תיעוד מתוך משחטות הינו בלתי חוקי, אך גם תחת מעטפת איומה של חוסר ידיעה מתקיימים מספיק סיפורים מזעזעים שיתארו את הזוועה ויתנו מענה גם לסיפורי השואה הקשים, מי שרוצה למצוא ימצא.

בתמונה : חוות הרבעה לחזירות. הן בחיים לא יוכלו לזוז, אפילו לא להסתובב בתוך החלל המזערי בו הן כלואות. כל חייהן יוקדשו לאונס, המלטה והנקת צאצאיהן עד שילקחו מהן. הם יש זוועה דומה לכך?

קשה להתחרות עם סיפורים בין אמא לצאצאיה. אני זוכר מילדותי כשקראנו בכיתה ד' את הספר 'שרה גיבורת ניל"י' סצנה אחת בבירור, בו מתוארת גופתה של אמא ותינוק המנסה להאחז בה. תמונה זו לא יצאה לי מהראש מאז, ועדיין לפעמים אני חושב עליה. גם הסיפורים המזעזעים ביותר מהשואה קשורים לילדים, והנה, לא קשה למצוא סיפורים שאם רק היינו מחליפים את בעל החיים המתואר בהם לבן אדם, היו יכולים להכניסם בשקט לארכיון הסיפורים המקודשים (בצדק) של השואה. שני הסיפורים הקשים ביותר עבורי הם על אמהות שניסו להציל את עולליהם, בין אם מדובר היה בפרה או בדובה. אלו רק כתבות, ושתיהן שברו את ליבי. בוידאו הבא, בו פרה מנסה לרדוף אחר בנה הנלקח ממנה אני אפילו לא מעז לצפות.

האם השואה חמורה יותר בזוועותיה? לא. אני לא חושב שיש בכלל מקום להשוות. אז במה היא כן יכולה להיות חמורה יותר? טענה אחת היא שמטרת השואה היתה להשמיד לחלוטין את העם היהודי, ותעשיית הבשר איננה עושה זאת. גם כאן אנו חייבים להבין שמסיבה זו בדיוק תעשיית הבשר הינה הרבה יותר חמורה. תארו לעצמכם שביתכם שורץ ג'וקים ולצורך העניין אתם מעוניינים לחסלם. מה נראה לכם יותר סדיסטי? להדביר את כולם מיידית או לכלוא אותם ולתת להם להוליד צאצאים רק על מנת לרצוח אותם? בשיחה בינינו יורופסקי הזכיר שגם מי שלא משתכנע שהמשכת הקיום של יצורים כמו פרות וחזירים לצורך שחיטתם פחות גרועה מהשמדה טוטאלית צריך לזכור שהסיבה היחידה שאנחנו נותנים להם לחיות היא השימוש בהם. כשנפסיק להשתמש בהם אנו נכחיד אותם, כך שבעצם הם כולם בדרכם להכחדה ובינתיים הם מנוצלים ונרצחים יום יום. אני רק אוסיף ואומר שאנחנו לא עושים להם טובה שאנו לא משמידים אותם כבר היום. הקיום שלהם איננו קיום אמיתי ואיננו פריווילגיה מאחר וכל מה שאותם בעלי חיים יודעים הוא רק סבל ומוות.

השוואה של רצח בעלי החיים לשואה איננה המצאה של יורופסקי.  הוא רק מצטט את הסופר הצמחוני, יצחק בשביס זינגר (1994-1904) שאמו נספתה בשואה. אינני יודע אם מר שור טרח לברר זאת, אז אני שמח ליידע אותו במידה ומידע זה חדש עבורו. אינני יודע אם ישמע לי, אך אני קורא למר שור לפרגן קצת לקוראיו ולתת קצת קרדיט לאינטליגנציה שלהם. אל תקרא למישהו טרוריסט סתם. תסביר למה הוא טרוריסט. גם החמאס הינו ארגון טרור, גם אל קעדה וגם הלח"י. אני חושב שיש הבדל בסיבות שכל קבוצה כזו נחשבת טרוריסטית. אל תקבע קביעות מבלי להסביר אותן, כמו התנגדותך הנחרצת לעובדה שהיהודים סבלו כמו שבעלי החיים סובלים. תן הוכחה. סבל זה סבל גם אם אתה לא יכול לכתוב עליו סיפורים אחר כך. הכי חשוב, מר שור, תן פייט. לו הייתי יושב על מנת לענות לך באופן המתודי בו פעלת, הייתי יכול לכתוב רק את השורות הבאות –

"מר שור, אתה קשקשן.

הוא צודק ואתה לא."

אולי זה מה שהייתי צריך לעשות.

6 מחשבות על “צאן לטבח

  1. שוב פוסט מדהים ומדוייק!
    אני מקווה שאלקנה המתורבת ממדור תרבות יגיע לזה ויתייחס לזה והפעם עניינית , אני סקרן לדעת איך הוא התפתל כמו תולעת גם הפעם.

  2. פוסט מעולה! המשך בדרכך המבורכת.
    העם היהודי מאד רגיש להשוואות לשואה אבל נראה לי שהבשילו התנאים ההיסטורים והחברתיים לריסוק הטאבו הזה.
    ואיך גורמים לכזו הבשלה, מעבר להבנות חברתיות כאלו או אחרות? ע"י פעילות רבה ברשת שתגרום לאנשים לראות שהשד לא כזה נורא. אותם מילים, ממש כמו בפוסט זה שיוצאות מפיהם של אנשים נורמלים ומשנים – או יותר נכון מחזירים את השיח לרמה הנורמלית מאי הנורמליות שקרתה בעקבות ובגלל אותה שואה איומה . הגיע הזמן לחזור לתלם ולשפיות.
    הגיע הזמן לדבר על השואה האמיתית ללא פחד וחשש מתגובת הציבור. הגיע הזמן .

    • מסכים (ישנן כמובן גם דרכים אחרות חוץ מפעולות ברשת). כולי תקווה שאנו נחייה ונגיע לימים בהם השואה הזו תסתיים גם כן ונוכל לדבר באמת על עולם יפה.

      תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s