Home

זה לא יהיה מופרך וימרני לספר ששני רעיונות גדולים ליוו את כל ילדותי וחרטו את חותמם בצורה גסה במחשבתי. הראשון היה הצפייה לבואן של שנות האלפיים ואיתן תחילת הטיסות לחלל, והשנייה והנוגדת לה – חרדה מסוף העולם. הטקסט הזה נכתב לפני כשנתיים אם אינני טועה, גם בנסיון למפות הקבלות בין קולנוע ומציאות וגם בשביל לשאול שאלות בנוגע לאדם לכשיגיע למגע עם מינים זרים לו (כל כובכי לכת אחרים, אבל כמובן גם על פני כדור הארץ). אני מעלה מחדש את הטקסט הזה, ערוך מעט, בעיקר מאחר והוא כן נוגע בדרכו ליחסים שלנו כלפי בעלי חיים.

It's a long hard road from Deep Space Nine to District Nine

אחד המקרים אשר מדגים בצורה הברורה ביותר את היות הקולנוע והטלוויזיה אמצעים לשם הוראת מיתולוגיות, אשר מכתיבים את הממשי, הוא מתן השם "אנטרפרייז" למעבורת החלל של נאסא בשנת 1974, על שם ספינת החלל אנטרפרייז מהסדרה "מסע בין כוכבים". אירוע מסוג זה הינו אירוע מקיף, התרחשות אשר אנו היינו יכולים לקרוא עליה גם בחדשות הכלליות, גם במדור המדע וגם במדור הבידור, באופן הממחיש את זליגתם של שלושת השדות אחד לתוך השני, ואחד בעקבות השני, כפי שבאוקטובר 2009 הכותרות הראשיות של חדשות החלל היו דומות לחלק מהכותרות הכלליות אשר תארו את מסעו בחלל של המיליונר גיא לבירטה (Guy Laliberte) אשר סימן ההיכר בו זוהה היה אף אדום של ליצן אותו לבש יחד עם חליפת החלל שלו. חדשות נוספות אשר נכתבו בראשם של מספר מדורי חדשות אינטרנטיות ולא יועדו בראש ובראשונה למדור מסוים. סביב שליחתה של המעבורת אנטרפרייז כמובן סופרו סיפורים ומיתוסים המקשרים אותה לסדרה המפורסמת, אך כפי שמתן השם הזה למעבורת הינו מעשה המנחיל מיתולוגיה, גם סביב סרטים, כמובן, מתקיימים סיפורים, בין אם היסטוריים ומאומתים ובין אם מיתיים אשר מתקיימים רק כשיח או מילה כתובה אודות הסרט כביכול והופכים אותו לבעל מיתוסים בעצמו.  על הסרט "דוח מיוחד" (Minority report) של שפילברג נאמר שהחלטות רבות ורעיונות שונים לגבי הטכנולוגיה המוצגת בו הועלו במסיבה שארגן הבמאי עם מיטב המדענים וההוגים אשר חשבו כיצד יראה העתיד שלנו, תוך שהם נותנים לסרט צורה, ולאפקטים הרבים שבו – בסיס להישען עליו. במהלך זה עושה רושם שאלו היודעים, מדענים לדוגמא, מעבירים את חזונם – את האידיאולוגיה שלהם, למסך וממנו הלאה וביעילות מרבית – לקהל הצופים. המהלך כאן הוא כפול ומתהפך. מצד אחד אותם רעיונות מעובדים ונותנים צורה לסרט, מצד שני אפשר לומר שהסרט מכיל את הרעיונות אשר יוגשמו בעתיד, והרי שכאשר יקרה הדבר כולנו ניזכר, כמו במקרה של האנטרפרייז, שראינו זאת קודם לכן בסרט.

הנבואה והצעד החוצה את הראי שממילא אינו קיים

גם אם סיפור זה הינו מיתוס, הרי שעצם הסיפור של המיתוס מפחית מערך הסרט ככזה החוזה את העתיד בדרך אשר איננו יכולים להבין. השאלה האם סרט מנבא את העתיד צריכה להילקח ברצינות. מהו אותו הערך הנבואי של סרט על העתיד שלנו? האם הוא רק חוזה, או שהוא מעצב היווצרות מסוימת של העתיד ? לא אתעכב על הסרט "דוח מיוחד" בגלל הערפול שבסיפור מאחוריו, המאשר כנראה שכל הרעיונות בסרט הינם בשלבי פיתוח מסוימים, או לפחות בשלבי הגות, כך שהסרט פועל בעצם כמבחן הרצה לאותם רעיונות, תוך שהוא עוזר לבחון את הפרקטיות שלהם בחיי היומיום, ואת ההשלכות שלהם על בני האדם.

 עם הקרנת הבכורה של הסרט "התפרצות" (Outbreak) בשנת 1995, המספר על התפרצות וירוס  הדומה לוירוס האבולה  בזאיר, התפרסמה באותו השבוע כתבה על התפרצות נגיף האבולה באפריקה ועל מספר מקרי מוות בעקבותיה. במה מדובר? הרי זוהי יכולה להיות הפרסומת האולטימטיבית לסרט. מקרה בו המציאות מתכופפת כדי לפנות מקום לסיפור, אך האם זו האמת? במקרה הראשון ראינו איך ב"דוח מיוחד" מתואר העתיד כפי שהוא מתוכנן . הסרט מהווה פרסומת לעתיד המשמש ובא. ב"התפרצות" אנחנו עדים למקרה הפוך. המציאות מפרסמת את הסרט בתזמון הנכון.

ישנה דוגמא שלישית. בסרט "היום שאחרי מחר" (The day after tomorrow) מ2004 אנחנו עדים לספקטקל קטסטרופלי המשנה את פניו המוכרים של כדור הארץ. ארצות הברית, כמו רוב חלקו הצפוני של העולם, נקברת תחת מעטה עבה של קרח וחדלה להתקיים. בנאום הנשיא בסופו של הסרט, מוכרזת הכרת תודה עמוקה למקסיקו אשר מסכימה לעזור ולאכלס את אלו אשר שרדו את הקטסטרופה בחלקה הצפוני של היבשת (זאת בתמורה למחיקת חובותיה של מקסיקו לבנקים האמריקאים, אשר בלאו הכי אינם קיימים יותר). נאומו של הנשיא הוא נאום חשוב המכריז לא רק על עולם חדש (בכפייה מלמעלה על ידי הטבע, אמנם, שלא כמו הסדר החדש אותו מנסה ארצות הברית לכפות על העולם), אלא גם מסר של חברות ואנושיות הנבנות אל מול הקטסטרופה. מקסיקו איננה חייבת לאמריקאים את עזרתה, אך עשתה זאת בכל מקרה כמחווה אנושית , ולכן בהכרח לא פוליטית. באותה תקופה של הקרנות הבכורה לסרט הזה, תוארו בעיתונים תרחישי אימה השונים בתכלית השינוי ממה שתואר בסרט (דוגמא ניתן לראות בדו"ח של משרד ההגנה האמריקאי שנכתב על ידי  פיטר שוורץ ודף רנדל). ארצות הברית תיארה בתרחישים אלו אסונות אקלימיים קשים ביותר, אשר בעקבותיהם ינסו מיליוני מהגרים ממקסיקו ודרום אמריקה להגיע לארצות הברית כדי למצוא מחסה ומזון. בניגוד לתגובה החמה של מקסיקו בסרט, תגובתה של ארצות הברית באותם תרחישי אימה העלולים להיות מציאותיים היא אלימה ביותר "בהעדר אופציות אחרות" וכוללת אפילו את האפשרות לשימוש בנשק גרעיני על מיליוני הפליטים, זאת כדי למנוע את כניסתם והעמסתם על הכלכלה מוכת האסון של ארצות הברית. ניתן לתאר את הנאום הזה של נשיא ארצות הברית העתידי, המדבר על האסון ועל הצורך ההישרדותי, ולבסוף גם על הפעולה המצערת והבלתי נמנעת, זאת שלא תשכח לעד, זאת הכוללת את השמדתם של מיליוני לא-אמריקאים כדי להציל את העם האמריקאי בתקופה קשה זו.  כיצד מתייחסת אפשרות עתידית זו לסרט המוקרן באותו הזמן בדיוק? ניתן לראות בהיפוך המוחלט הזה את ההתנהגות האנושית הקטנונית והעוינת. אם דבר כזה יקרה לנו, אתם תעזרו. אם זה יקרה לכם, איננו חייבים לעזור. מדינת ישראל זוכרת ותזכור לנצח איך לפני שהחל הפתרון הסופי בגרמניה, היטלר הציע וביקש ממדינות העולם לקבל אליהם את יהודי גרמניה, אשר יועברו לכל מדינה שתסכים לקבלם באוניות פאר, אך אף מדינה לא הסכימה לקבלם מסיבות שונות. משנת 2009 ישראל מגרשת משטחה פליטים הבורחים מטבח בסודן, או כולאת אותם בבתי כלא, שכן אינה יכולה להרשות לעצמה לעזור לכל אחד על חשבון כלכלתה. לא, אין בישראל כוונה לרצוח את אותם הפליטים באופן ישיר, אבל גם אין כוונה ממשית ורצינית לעזור לנוכח הקטסטרופה ממנה הם בורחים.

הקולנוע נראה כמלווה את ההיסטוריה בציר מקביל, יוצר זוויות התבוננות שונות, או מתרגם את האירועים ההיסטוריים לצורה מעודנת יותר לעיכול אנושי. אירוע המתרחש על סט הצילומים הוא בעצם בבואה בו-זמנית של אירוע המתרחש מחוץ לסט הצילומים. הקבלה כזו לא תמיד מתרחשת באופן מדויק, והנה ניתן לראות זאת בדוגמא הבאה. הוירוס N1H1, המוכר יותר  כשפעת החזירים, אובחן לראשונה במרץ 2009. ביוני באותה שנה הוכרז הוירוס כמגיפה והופסקה הספירה המדויקת של הנפגעים, כשבמקומה מחפשים התפרצויות גדולות נקודתיות ברחבי העולם. מספר חודשים קודם לכן, בנובמבר 2008, שודרה סדרה בשם ניצולים (Survivors) בבריטניה, המתארת מגיפת שפעת כלל עולמית המוחקת את מרבית מאוכלוסיית העולם. כאן מגיעה הקדמה קולנועית לפאניקה החוץ קולנועית. הדגמה על המסך, המסבירה את מאות אלפי שקיות הגופות וארונות הקבורה מפלסטיק שהוכנו על ידי ממשלת ארצות הברית. דוגמא נוספת לכך נתן אהד זהבי בהרצאה (הרצאה במכון הצרפתי בתל אביב, ה-15 בינואר, 2010)  בה הדגים כיצד מקדים אדוארד נורטון את אל קאידה בסרט מועדון קרב (Fight club, 1999) כאשר הוא מפוצץ בסוף הסרט את בנייני חברות האשראי הגדולות.

 אותו הציר המקביל, מין יקום חופף לשלנו אשר בו הקולנועי הוא ממשי (זאת בניגוד לעולמינו, בו הממשי הוא קולנועי), גם מקרין אלינו את תמונת החזון שלנו כלפי עתידינו. לעיתים ניתן לטעות בהצבת הגבול בין אותו יקום מקביל והיקום שלנו. ניתן לדבר על נקודות חפיפה בין המציאותי והקולנועי ולאמוד את ערכן, אך מה אנו עושים כאשר אנו ניצבים נול נקודת השקה כזו, כאשר שני צידיה שווים לחלוטין? מראה אשר איננה בבואה דו ממדית אלא עולם זהה?

 האוטופיה כדיסטופיה לעומת הדיסטופיה כאוטופיה

  הפיזיקאי מיצ'יו קאקו (Michio Kaku) מתאר את חזונו לגבי העתיד  בצורה הדומה לאופן האוטופי המוצג בסדרה "מסע בין כוכבים – הדור הבא" (Star Trek – The Next Generation). שניהם מציגים את האנושות כגוף אחד נטול אינטרסים פרטיים, הפועל לטובת הכלל בצורה הטובה ביותר בניתן להעלות על הדעת.  מיצ'יו מתאר את האנושות לה הוא מצפה כאנושות עם אופנה אחת, טעם מוזיקלי אחד וכיוון אחד (מדונה היא האמנית הכי נשמעת בעולם, אז מה שהאנושות תשמע בעתיד יהיה מדונה) , וככה היא באמת נראית בסדרת הטלוויזיה המצליחה. האחידות היא כל כך בלתי נמנעת וכל כך ברורה, עד שכל סטייה ממנה לובשת צורה של תרבות חייזרית ומנותקת מהגזע האנושי.  הרי זוהי הצורה של התרבויות הזרות בסדרה. האנושות, על פניה החדשים והאחידים, היא המנהיגה של פדרציה בין כוכבית וגזעית, כאשר כל בבואה היסטורית שלה ממומשת על ידי קיומו של גזע אחר. גזע אחד נראה כהעתק עתידני של האימפריה הרומית (אפילו נקראים רומולנים על שמו של רומולוס), גזע אחר הוא הברברים של ארצות המזרח, וכדומה. בעוד משלחת הנדודים של "הדור הבא" הייתה אוטופית ונקייה כמעט לחלוטין, אג'נדה אנושית ותרבותית המתפשטת וממסדת את היקום הברברי, כמו המתיישבים הראשונים אשר הפיצו את ערכיהם בשטחי הספר של האמריקות החדשות, היישוב הקבוע אשר נמצא במרכז סדרת ההמשך 'חלל עמוק 9' – "Deep Space 9" קצת יותר תוסס באינטריגות המערערות את המרקם האוטופי ההרמטי. למרות זאת, ההירארכיה של הטוב והצודק ברורה ובראשה בני האדם, אשר מביאים לגלקסיה את הטוב והסדר שלהם, לא בכפייה, אלא כהצעת חברות למי שמוכן להושיט ידו.

ארוכה וקשה הדרך שנסללה מחלל עמוק 9 לדיסטריקט 9 (2009District 9, ), אך לפני שנגיע לאירועים המתרחשים בסרט, עלינו להבין את אופי השלטון בו אנחנו חיים. יומיים לאחר פירוקו של חוזה ורשה, בשלישי ביולי 1991, יצא הסרט "שליחות קטלנית 2 – יום הדין" (Terminator 2 – Judgement Day), הממשיך את המלחמה בין בני האדם לבין המכונות שהושמו בהתחלה לעזור להם, אך הפכו לנמסיס של האנושות כולה. אותה מערכת בדמות רשת המחשבים SKYNET אשר תפקידה לשרת את בני האדם, ואף מקבלת את התפקיד החשוב ביותר לצורך מילוי משימה זו – שליטה בכל אמצעי ההגנה של ארצות הברית. מלבד העובדה שכל מערכת שנועדה לשרת אותנו סופה שנהיה תלויים בה לגמרי, למערכת זו מולדת עוד תכונה הזהה לכל גוף אשר נוצר כדי  לשרת אותנו בצורה כלשהי; גם לאותה רשת מחשבים ישנן שתי היררכיות תפקודיות ולא אחת. ההיררכיה המולדת היא זו אשר בשמה נוצר אותו גוף, ובראשה עומד שירות האנושות בתחום המסוים אליו הגוף שייך. בנוסף להיררכיה זו ישנה ההיררכיה המתוקנת, או יותר נכון – ההיררכיה המתקנת עצמה, אשר מבצעת שינוי בסיסי, הכרחי ובלתי נמנע בסדר העדיפויות שלה. את משימת שירות יוצריה היא מורידה בדרגה אחת, ומעליה שמה את משימת הישרדותה. מהלך כזה, אשר הינו מנוגד לציפיות, אך בו זמנית גם טבעי ובלתי נמנע לכל גוף ארגוני אשר מוקם לצורך מטרה מסוימת, הוא מה שמפעיל את רשת המחשבים בסרט וגורם לה לקום על יוצריה. מנגנון הגנה עצמית אשר קיים בכל משרד ממשלתי ובכל ממשלה, אשר גם כאשר אינה פעולת כשורה, או כאשר מתגלית כחסרת תועלת יותר, ממשיכה לנסות ולהצדיק את קיומה על ידי רגולציות ופעולות אשר כל תפקידן הוא הישרדותה כגוף, כשלרוב פעולות אלו באות כנגד אילו שנזקקו לגוף המדובר מלכתחילה. שינוי זה בהיררכיה הופך גוף מתפקד ומועיל לגוף סרטני אשר מחזק עצמו על מנת להצדיק עצמו, כשהוא הורג את שאר הגופים סביבו. זהו המצב בו אנחנו חיים כיום, בעולם אשר בודריאר מיטיב להסביר, וזהו מצב הדומה לאירועים המתרחשים בסרט "המטריקס" (The Matrix, 1999), אשר יצא בשנה בה נאסא שולחת לחלל מכשירים אשר תפקידם לנטר את כדור הארץ, בשנה בה נולד קונצרן הענק הגדול ביותר – אקסונמובייל (Exxonmobile) ובשנה בה נאטו מתקיפה בפעם הראשונה מדינה ריבונית – יוגוסלביה, ובכך מיישמת רגולציה אופרטיבית בפני עצמה . זהו המצב בו נמצא העולם טרם פתיחתו של הסרט דיסטריקט 9. אותן רגולציות וגזירות שמנסות בצורה אוטומטית וחסרת תועלת להצדיק את קיומם של הגופים אשר כבר ממזמן אינם מועילים זוכות לפתע בהצדקה בלתי צפויה, וקמות לתחייה מחדש, שהרי היו מתות זה זמן רב.

 עלילת הסרט דיסטריקט 9 מהווה מאין סיפור יציאת מצריים מחודש. אל כדור הארץ מגיעים פליטים מורעבים, אליהם מתייחסים הפרעונים החדשים – בני האדם (אשר שמים את הפירמידה על גבי שטר הדולר, ומרימים אובליסקים בשלושת המקומות בעלי העוצמה הגדולה ביותר על כדור הארץ – לונדון הפנימית, וושינגטון והוותיקן)  מתייחסים אליהם כמו שהפרעונים הקודמים, הנאצים (אשר מקורו של סמלם – צלב הקרס, הוא גם במצרים) התייחסו לשבוייהם. סרט זה מוקרן בארץ בשנה בה קורים שני אירועים אשר נועדו להרגיל את בני האדם למצב דומה:

 בדיון סביב שינוי שמו של "חוק צער בעלי חיים", השם  "חוק זכויות בעלי חיים" נפסל לאחר שסיעת ש"ס, ואיתה הממשלה, טענה שהמחשבה שלבעלי חיים יש זכויות איננה מקובלת. ההשלכה לכך היא שכל יצור חי נולד ללא זכויות בכלל, ואם נולד אדם כי אז מוענקות לו זכויות, ומכאן שזכויות הן דבר המוענק על ידי השלטונות ואינן טבעיות בשום צורה.

 סיעת ש"ס גם פועלת באותה שנה לגירוש פליטים אשר ברחו ממעשי טבח באפריקה לתוך שטחה של מדינת ישראל, ואת ילדיהם של עובדים לא חוקיים במדינה, אשר אינם מכירים בית אחר. כאשר הביקורת על כוונות אלה גוברת, הממשלה דנה באפשרות של בניית מחנות עבודה בכפייה וללא שכר לאותם עובדים.

הפיכת המראה על פיה

 בחזרה לסרט, היצורים הזרים נלקחים מייד בשבי, הזדמנות פז לאותן רגולציות וגזרות אשר אימנו עצמן על בני האדם במשך שנים יכולות להצדיק את קיומן באופן אשר יספק את כל בני האדם, אשר בכך מאשרים פה אחד וללא עוררין את התכלית של הארגון המדכא, בפעם הראשונה בעצם מהמאה העשרים. בדומה לסרט דוגוויל (Dogville 2003 ), האורח אשר זקוק לעזרה הופך להיות הקורבן האולטימטיבי אשר נועד ללכד ולהזין את החברה אליה נפל. בני האדם מתגלים כעת לא כמין אשר יוצא לחלל לחפש דרכים להשתפר ולגדול, אלא כאויב ברברי אשר אוי לו למי שייפול לזרועותיו. עלינו לזכור שבניגוד לסדרות השונות של "מסע בין כוכבים", אשר הראשונה בהן מתחילה בשנים בהם מוכרזת נחיתתו הראשונה של האדם על הירח, הכרזה טבעית אשר יולדת הכרזה המתקנת עצמה ואומרת שעכשיו מתחילה ההתיישבות בחלל, בצעד גדול לאנושות,  עם תוכניות לבניית בסיסים על הירח עוד בטרם תתחיל המאה העשרים ואחת, הרי שבאלפיים ותשע, שנת ההקרנה של דיסטריקט 9, המתודה של חקר אנושי של החלל נזנחת לטובת פצצה הנשלחת לירח במטרה לגלות עליו מים (עוד פרט שצריך לזכור במהלך שמתחיל בנחיתה של אדם על הירח ונגמר ונחיתתה של הפצצה על שטחו הוא מהלך שהתרחש ב-1999 ובו נאס"א ריסקה בכוונה את החללית Lunar Prospector על פני הירח, ובכך סיימה את משימתה למצוא מים קפואים על פניו). גילוי האלימות מתגלה כדרך היחידה לבוא במגע עם הלא מוכר גם במציאות וגם בסרט, ואם פעם דמיינו את עצמנו כגזע אצילי אשר עתיד ביום מן הימים לחפש ביקום עושר רוחני ושלום, הרי שאנחנו כיום גזע טיפש ורשע, אשר יודע לתקשר רק בדיכוי חד צדדי. אותם יצורים המגיעים על מנת לחפש מקלט בכדור הארץ נלקחים מייד לסדרות של ניסויים. אותם ניסויים הינם כמובן ריקים מתוכן וחסרי תועלת, אך קיומם הכרחי כדי לאשר את החיפוש אחר ידע אשר בני האדם מדמיינים אותו. גורלם של היצורים הינו מוות כואב, וניתן להשוות מעשים אלו לפרק ב"מסע בין כוכבים – הדור הבא" בו יצורים בני אלמוות לוקחים בשבי את ספינת החלל אנטרפרייז ומודיעים לתושביה שהם הולכים לבצע סדרת ניסויים בהם, אך ורק כדי להבין את המוות שלהם, שהוא היעד היחידי של כל ניסוי וניסוי שהם מעוניינים לבצע. כמובן שהזעם, האימה ותחושת אי הצדק של בני האדם מגיעה לשיאים כאשר אותם יצורים עליונים מתחילים לבצע את אותם ניסויים, אך בסופו של דבר בני האדם מאבדים מספר מועט מכוחותיהם, ונשארים לקונן את מות חבריהם, יחד עם גאווה על ניצחון הרוח האנושית, שאף על פי כן נוע תנוע.  ניצחון הרוח האנושית נותן את מקומו לרוח החדשה והכובשת, היא הרוח הלא אנושית, אותו זייטגייסט הסוחף איתו את אלו מאיתנו שיצדיקו אותו מסיבות שונות (אנחנו נאלצים לדכא את העם הפלסטינאי בגלל המצב הביטחוני. אנחנו נאלצים לפלוש למדינות כדי לשמור על הביטחון) ופועל בצורה הפוכה לחלוטין לכרזות והסיסמאות בהן הוא מעוטר על ידי השליטים המנהיגים אותו. בספר "משחקו של אנדר" (Ender's game, 1985) אותו הלך רוח מצדיק עצמו בסכנה אשר ללא ספק מאיימת על האנושות כולה. כדור הארץ מותקף בטעות פעמיים על ידי גזע זר, אשר מבין את טעותו מאוחר מידי, כאשר בני האדם שולחים מתקפת נגד אשר מכחידה את כולו.  בסרט "28 יום אחרי" (28 Days later,2002 ), הזייטגייסט הזה עדיין מבויש ומוסתר, למרות שבאופן ברור הוא כבר מכוון כנגד בני אדם בסופו של דבר. בסרט פורצת חבורת רעולי פנים (סימון לחברי "The Animal Liberation Front" אשר פועלים למען שחרור בעלי חיים ממעבדות, ומסומנים על ידי ממשלת ארצות הברית כארגון טרור, אגב הטענה שהוצגה מקודם, לפיה לבעלי חיים אין זכויות) ומנסה לשחרר מספר קופים מסדרת ניסויים אכזריים, ובתוך כך משחררת וירוס שהוחדר לקופים, ומשמיד את רוב אוכלוסיית אנגליה. צריך לשים לב לכך שהסרט מטיל את האשמה לא על המדענים אשר יצרו והדביקו את הקופים בווירוס הקטלני, אלא במי שניסה לשחרר אותם לחופשי. מעבר להטיית האצבע המאשימה הרחק מהאחראים לווירוס (שעתיד להתפרץ בכל מקרה בנקודה כלשהי, שהרי אחרת אין לו תכלית; בדיוק כפי שרוצח סדרתי מבצע את רציחותיו על מנת להיתפס בשלב כלשהו, שאחרת אין תכלית לרמזים אותם הוא משאיר), אנחנו עדים לאישור של אותה רוח אנושית לפעול, רק הרחק מהעין, בדיוק כמו בתי מטבחיים או מחנות ריכוז. בסדרה "ניצולים" אנחנו כבר עדים לבני אדם המכינים וירוס ומשחררים  אותו על האוכלוסייה, באופן דומה לממשלת אנגליה, שכבר הודתה בכך שבין השנים 1940 ו-1979 היא ריססה בשמי המדינה חומרים מסוכנים כדי לבחון את השפעתם על תושבי המדינה. ריסוסים כאלה (Chemtrails)  נראים עד היום בשמי מדינות בעולם, אך ללא הסבר ממשלתי נוסף.

הרוח הלא אנושית

 בסרט דיסטריקט 9 אותה רוח לא אנושית כבר מתבקשת על ידי העם, שמבקש לפגוע באותם פליטים, או לגרש אותם מאדמתו, כפי שבישראל ב2009 מבקשים לגרש מהגרים אשר מבקשים לשרוד על ידי עבודה, או את אלו אשר בורחים ממעשי טבח בארצם. השלט המפורסם מהסרט, האוסר את כניסתם של לא-אנושיים (כמו את כניסתם של יהודים לבניינים שונים בגרמניה, כמו את כניסתם של פליטים בישראל ובמקומות אחרים במערב) מאשר את האנושות כבעלת רוח חדשה, זו אשר אינה "אנושית" (המילה המתארת רחמנות, כבוד ודרך ארץ היא המילה המתארת את המין שלנו, היש יהירות גדולה מזו?), זו הרעה, זו המעוניינת לשמר עצמה על חשבון אחרים, זו אשר מפציצה את הירח רק בשביל לבדוק אם יש בו מים וזו אשר ככל הנראה תשעבד כל יצור חי שתמצא, גם על פני כדור הארץ וגם מחוצה לו.

הקורבן ההרואי הוא המשמיד העיוור

טענה זו, לפיה בני האדם עתידים לנסות ולשעבד כל יצור חי אשר תפגוש בעתיד מחוזקת בסרט "אווטאר" (Avatar 2009). סרטו של ג'יימס קמרון, שביים את שליחות קטלנית 2, שם העוינות מגיעה לאחד השלבים האחרונים והקיצוניים שלה. הסרט שליחות קטלנית 2 מתאר, בדרכו, אגדה ידועה ומוכרת, לפיה מישהו הרוצה להרע לנו לומד לאהוב את המין האנושי ולעזור לו (זה בדיוק מה שקורה, באופן זה או אחר, בסרטים דיסטריקט 9 ואוואטר, וגם שם הגיבור כבר איננו בן אדם בסוף הסרט.) השינוי מהסרט הראשון בסדרה לסרט השני הוא בעצם הקתרזיס העיקרי. פניה המבועתות של שרה קונור, אשר רואות את הרובוט בפעם הראשונה בסרט השני מסבירות זאת היטב. הרע הפך לטוב, הנמסיס הפך לפרוטגוניסט.

בסיום המטריקס אנו רואים דגם שוויוני יותר. לא רק שהניצחון של בני האדם על המכונות אינו ניצחון המשחרר אותם לחלוטין, אלא רק מאפשר למי מהם שירצה לעזוב את המטריקס לעשות זאת (והרי שעכשיו מתחילה המלחמה האמיתית על ליבם של בני האדם, ומלחמה זו תהיה קשה יותר מכל הקרבות נגד המכונה!), אנחנו גם מגלים (בסדרת סרטי האנימטריקס) שאין צד טוב בסיפור זה, ושהמכונות פעלו ממניעים אשר לו היו אלה בני אדם, היינו מבינים לליבם.

המלחמה בסרט שליחות קטלנית מתחילה מטעות. בני האדם נבהלים ממה שייצרו (הזעקה IT'S ALIVE! מהסרט פרנקנשטיין מהדהדת היטב באותו רגע של הצתת המלחמה) ומנסים לנתק את מקור הכוח של המחשב, הרואה זאת כהתקפה, דבר אשר הפרוטוקולים שלו אמורים למנוע. במטריקס הסיפור שונה לגמרי. אחד הסיפורים המתגלים לנו מפיהן של המכונות מספר על מסכת ההתעללות במכונות למין הרגע שהראו תבונה. הניצול שלהם, מעשי הטבח בהם, והגירוש שלהם. ההפרדה התמידית בין בני האדם – היוצרים, והמכונות אשר נוצרו על ידם היא מעשה אשר מולו מרד האדם במאבקו מול האל, יוצר מול תוצר. בסרט אווטאר  אנו עדים לטרנספורמציה הגדולה של האנושות, מהיותה נעולה בתבנית הקורבן ההרואי (אשר היא הפרדיגמה גם במטריקס, על אף העובדות המראות אחרת), להפיכתה למשמיד העיוור. לא עוד זעם האל מאיים להעניש אותנו אם נסטה מדרכיו, אלא גחמותינו חסרות הייעוד הן אשר מניעות אותנו להעניש את כל העומד בדרכנו. האדם אשר יוצא למרחבים העצומים של היקום פועל לאילוף והכפפת כל העומד בדרכו. אם עד עכשיו יכולנו למצוא הסתייגויות אנושיות לפעולת דריסה זו, הרי שבאווטאר אין לנו בן אדם אחד אשר אינו תוקף או מנצל בדרך אחרת את אותו גזע זר (גם המדענים המתנגדים לאנשי הצבא בסרט הם פולשים בפני עצמם באותה תרבות. לא חוקרים חיצוניים אלא מושתלים בתוך אותה התרבות) ואם יש כזה, והוא גיבור הסרט, הרי שהוא משנה צורה בסוף הסרט ונוטש את המין האנושי. אותה אנושות הופכת שוב למקשה אחת כמו בימי הסדרה מסע בין כוכבים (רק שהפעם היא מהווה איום לכל אפשרות קיום אחרת), וגיבור הסרט, אשר מפתח דעה ואמונה שונה מזו המנהיגה את אותה ישות אנושית למעשה גולה והופך לגזע אחר.

בכתבה מה-25 בינואר (מעט יותר מחודש לאחר יציאתו של "אוואטר" לבתי הקולנוע) בעיתון הגרדיאן הבריטי מועלית הטענה לפיה עלינו להיזהר מאד ממגע אפשרי עם חייזרים. הסיבה לכך הינה שאותם חייזרים הם, כפי הנראה, כמונו; חמדנים ואלימים. יהיה זה מטופש לדעתי לקבוע מראש את המוטיב של גזע לא נודע שלא פגשנו מעולם, גזע שיכול להיות זר לכל מה שאנחנו מכירים. אך אזהרה זו, יותר משהיא מזהירה אותנו מפניהם, מזהירה אותם מפנינו.


2 מחשבות על “ארוכה וקשה הדרך מדיפ ספייס 9 לדיסטריקט 9

    • Thanks. I am not entirely sure what you mean. My suggestions regarding this issue? I those who oppose the human aim to become the ruthless conqueror should both mentally fight this viral sensation, meaning not let it affect your own judgments and decisions, and conceptually challenge it by pointing it out to other people so they can see in what direction they are heading.

      Education is the key, Education, kindness to all living beings, respect and understanding. Somehow in the last 100 years we have made these words sound awful to us. This needs to be changed.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s