Home

זאת לא תהיה קלישאה להגיד שביל היקס היה ועודנו אחד הסטנדאפיסטים החשובים ביותר שעלו על הבמה. מילותיו היו קשות ונוקבות, ובתור אחד ששמע כל הופעה מתועדת שלו שרק מצא, הייתי ועודני נפעם מהמהירות והטבעיות בה היקס נע בין בדיחות כאילו מטופשות על סקס סמים ורוקנרול להרצאות קשות וחדות על מדיניות ארצות הברית בעולם, דת ואי צדק גלובלי.  אלו היו הימים של בוש האב וסדאם חוסיין. היקס נפטר בינתיים מסרטן, וכשהגיעו הימים של בוש הבן וסדאם חוסיין, תוך כדי האזנה להופעותיו בהן אפשר היה להתבלבל ולחשוב שמדובר בטקסטים חדשים ועדכניים בדבר ההתקפה של ארה"ב בעיראק, קצת שמחתי בשביל היקס שהוא לא איתנו בחוויה האבסורדית של תחייתה של המערכה האמריקאית עיראקית, ועוד ללא שום סיבה הגיונית מלבד נקמה וריצוי הקהל שהובל לחשוב שחוסיין לקח חלק בפגיעה במגדלי התאומים.

באחת מהופעותיו דיבר היקס על שלהוב היצרים של העם האמריקאי על ידי הממשלה על מנת לזכות בקולות למלחמה בעיראק.

Do you think George Bush, a good Christian white man…should send troops to Iraq to stem the brown, Islamic tide from coming over here and fucking your daughter? ‘I’d like to say I’m for this war.’ ‘Ninety-eight percent of all Americans support the war. This just in!’

 אין צורך להסביר בדיחות, אבל הפאנץ' ברור. בתוך השאלה הפתוחה נשתלת הסוגסטיה שתביא את הנשאל לענות תשובה 'נכונה'. כך בדיוק עובד לו הקמפיין המוכר ביותר (לי, לפחות) לטובת ניסויים בבעלי חיים לצורך הרפואה. השלט מחולק לשניים. מצידו הימני אנחנו רואים ילדה שעושה את כל הדברים הנכונים. היא מקסימה, היא מחייכת, היא לבנה והיא בלונדינית. היא מסתכלת ללא חשש אל עבר המצלמה, ולעומתה, בצד שמאל של השלט, ישנו עכברוש. הוא לבן על רקע לבן, והדבר הכי בולט בו הוא העיניים האדומות שלו. הכיתוב המחוכם אומר –

 Who would you Rat/her see live?

 ומעמיד אותנו במה שנראה כמו דילמה בהתחלה, אבל איננו באמת דילמה. ברור שאנו מעדיפים את הילדה הלבנה והיפה על פני העכברוש המגעיל. אין פה שאלה בכלל, וקל מאד ליפול כאן בפח הרגש של אותה פרופגנדה, המשלבת היטב בין חיבה לצד אחד וסלידה לצד השני.

 ממה שאני ראיתי ושמעתי לפחות, ניסויים בבעלי חיים לצורך רפואה הם הקו הרחוק ביותר מלב הקונצנזוס לגבי זכויות בעלי חיים. טבעונות היא החלטה אשר נחשבת לעניין אישי ותזונתי, אפילו שמדובר בדאגה וכבוד לבעלי חיים. אדם המחליט להפסיק לאכול מוצרים מן החי מבצע החלטה אשר נוגעת לעצמו בלבד, זאת לעומת אדם הקורא להפסקת ניסויים בבעל חיים ובכך להאטה במירוץ הרפואי נגד מחלות המאיימות על חיינו. קיים אלמנט כואב, לא ניתן להכחיש, וכל מי שמכיר אדם החולה אנושות ירצה שאותו אדם יבריא בכל מחיר ולכן יהיה קשה לשכנע אותו לוותר על הזדמנות לבדוק את התרופות על יצור חי אחר לפני שישתמשו בהן על החולה.

 אנשים הרבה יותר בקיאים ממני יסבירו למה ניסויים בבעלי חיים אינם יעילים כמו שרובינו חושבים, אך כדי להיות כנה אגיד שאינני מעוניין בנתונים אלו. הבעיה כאן היא בסיסית הרבה יותר מאחוז התרופות שהוכחו כלא יעילות על בני אדם לאחר שנוסו על בעלי חיים. בכל שנה נרצחים במעבדות יותר משלוש מאות מליון בעלי חיים אשר להם ולבעיות שלנו אין שום קשר. ההתקדמות האנושית כמעט בכל שדה נעשית על ידי בניית מגדלים של טעויות על גבי טעויות, שזה מעשה לגיטימי, אך במקום לחזור לאחור ולחשוב איך לעקוף טעות שעשינו, אנחנו חושבים איך להעלים את הנזק שאותה טעות גרמה לו וממשיכים הלאה. את המחלות שהבאנו על עצמנו אנו מנסים לרפא על ידי הסבת נזק עצום למי שאין לו שום קשר לאורח החיים שלנו (חוץ מהפגיעה באותם מינים של בעלי חיים על ידינו כמובן), הטעות היא אורח החיים ההרסני שלנו, הפתרון הוא הרס חייהם של בעלי החיים סביבנו. זו הדוגמא הכי טובה שנוכל למצוא עבוד קנאה וצרות עין באלו שחיים את חייהם מבלי להזיק לעצמם. איננו יכולים לסבול זאת, ואם אנחנו נופלים, כולם חייבים ליפול יחד איתנו.

 הטקטיקה הווכחנית של המצודדים בניסויים בבעלי חיים, אם כך, כבר ברורה. האדם מוצג ככזה החשוב יותר מבעלי החיים, ובשעת הצורך אין ברירה אלא להקריב אותם למען בריאותו. "אלף עכברושים מתים במעבדה עדיפים על ילד אחד חולה" וסיסמאות דומות נאמרות על ידי אלו המחזקים את ידיהם המזריקות של המבצעים ניסויים בבעלי חיים, אך לעולם ללא סיבה הגיונית מדוע, אלא אך ורק טענות רגשניות והצגת תמונות של בני אדם (לרוב ילדים) שניצלו בעזרת תרופות שנוסו על בעלי חיים.

 "ברגע שיהיה תחליף, אנחנו נהיה הראשונים שנשמח". זוהי טענה נוספת שמשתמשים בה אלו המעודדים ניסויים בבעלי חיים. עלינו להבין שזו טענה שגם אם מגיעה מכוונות טובות, איננה אמירה שעלינו להסתמך עליה ברגע שמסתכלים על המצב מנקודת מבט כלכלית. כמו ששלום עולמי הוא חלום מופרך בעולם בו הון עצום מושקע בתעשייה וסחר של נשק, כך גם תעשייה שלמה של גידול וסחר בעלי חיים עבור מעבדות לא תוותר על מה שיש לה להציע לעולם תמורת כסף. ניתן לראות דוגמא דומה לכך במקרה של חוות מזור. אמנם לא הוצג תחליף דומם לקופים אותם מנסים בעלי הכלובים במזור למכור למעבדות בחו"ל, אך מתוך שיקול כלכלי הם מנסים למכור בכל הכוח ללקוחות שלהם – מעבדות שלא מתעסקות בטיפול במחלות חשוכות מרפא אלא בניסויי רעילות, גם כשיושב הראש שלה מנסה לשכנע את קוראי העיתונים בארץ בעבודת הקודש שהוא עושה למען בריאותם. כל עוד ניסויים בבעלי חיים מותרים, הם יתקיימו גם לצד תחליפים יותר יעילים מאחר וכמו כל מערכת אחרת, גם מערכת זו של מתן גופן של חיות שונות לכל מעבדה שתחפוץ צריכה לשמר את עצמה, והיא עושה זאת על ידי סמנטיקה והבנייה של היררכיה לא מנומקת.

 מאחר ואין שום הצדקה מוסרית לפגוע בחיים של אחרים כדי לנסות לעזור לעצמנו, השיח בנוגע לאותן מעשים מתדרדר שוב פעם לסוגסטיה הניזונה ממילים וכינויים. עכברוש, על אף היותו בעל חיים נבון ביותר, נשאר בגבולות המסומן שלו – יצור מלוכלך, מפחיד ומגעיל, כמו שנרמז בשלט המבקש מהאדם המוסרי להציל את הילדה היפה. כשהגבולות קצת יותר מטושטשים, כמו במקרה של קופים, יש צורך בטקטיקה שונה, כמו זו בה משתמש אלכס צפרירי במאמרו בעד ניסויים בבעלי חיים. צפרירי מתייחס לקופי המקוק השבויים על ידינו ומחכים לגורלם כקופים ירודים, זאת בניגוד לקופי האדם. בצורה זו של דרוויניזם, שנקודת הפרספקטיבה היחידה שלו היא הקירבה למין האנושי, צפרירי בעצם פותר את מותם הצפוי של אותם קופים בכך שהם ממין ירוד ולא ממין נעלה, כזה הקרוב למין האנושי. סיבה אמיתית הרי לא תינתן, וכדי לחמוק באלגנטיות מהבנה והכרזה שכן – אנחנו מין מרושע. אנחנו נפגע בכל מין אחר בשביל תועלת עבורינו, בדיוק כמו "הרעים" בסדרות המצוירות שראינו בשנות השמונים,  יש לפנות אל הלב האגוצנטרי של הקורא ולשכנע אותו שמדובר בחיה שבכלל לא קשורה אלינו, בני האדם. בה ננסה תרופות ורעלים בשביל בריאותינו, לא במישהו דומה לנו. המפחיד הוא שמאחורי טענה זו מסתתר סוג מעוות ביותר של מוסר, שיכול לתפוס את מקומו של מוסר אמיתי אצל מי שלא ישים לב לכך.

 ארגון איל"ף (תודה לענת רפואה שהזכירה לי את שמו) הינו ארגון המקדם ניסויים בבעלי חיים לטובת הרפואה. האתר סגור למשתמשים לא רשומים (לא ניסיתי להירשם. אני רואה שהם דורשים שני ממליצים מכל נרשם לאתר) ואחד הדברים הבודדים שהוא מציע זה לוגו עם ארנב מחייך. שלחתי להם מייל פעם ובו שאלתי אותם פעם מדוע הארנב מחייך ולא קיבלתי תשובה. הנה דוגמא מצוינת להונאה עצמית  והטעיית הציבור למען המטרה שכבר אבדה ממזמן.

 ומה עם אלו המתנגדים נחרצות לכל סוג של ניסוי בבעלי חיים? אני תמיד מזכיר את ההתחלה של הסרט '28 יום אחרי', בו קבוצת אנשים (רמיזה לAnimal Liberation Front כמובן) פורצת למעבדה בניסיון לשחרר קבוצת קופים, וכך מביאה למגיפה שמוחקת את רוב האוכלוסייה. המדען שמנסה לעצור אותם נראה מסכן ולא מזיק. אלו הפעילים לחופש שמוצגים כאשמים. אם יש צדק אחר, הביאונו לכאן.

 ועוד דבר אחד – אני תמיד נשאל מה יקרה אם אני אהיה חולה, האם לא ארצה שיבצעו ניסויים בבעלי חיים כדי שאחלים?  התשובה פשוטה. אולי ארצה. אולי ארצה שכל בעלי החיים ייכלאו, ולא משנה תחת כמה סבל יהיו, העיקר שתצא תרופה בסוף. אם ארצה זאת, אז כנראה ארצה שיבוצעו ניסויים בבני אדם גם כן, על מנת לזרז את מציאת התרופה. אולי אהיה בעד ניסויים קשים עד מוות בבני אדם בגלל המצב הקשה אליו אגיע, וזאת בשביל שאחלים.  אך זו לא סיבה מספיק טובה לבצע את אותם ניסויים, לא בחיות ולא בבני אדם.

 

 

 

מחשבה אחת על “ירודים

  1. מצורפים הקישורים לכל המופעים המתורגמים (אורך מלא, כתוביות בעברית) של ביל היקס.

    ============================

    קישור למופע 1 עם כתוביות:
    Bill Hicks – Sane Man – 1989

    ============================

    קישור למופע 2 עם כתוביות:
    Bill Hicks – Relentless – 1991

    ============================

    קישור למופע 3 עם כתוביות:

    Bill Hicks – Revelations – 1993

    ============================

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s